ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: לך לך
פרשה נוכחית: וירא
פרשה הבאה: חיי שרה
 


אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים

הרב זיו רוה

אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים. לפ' וישלח/ זיו רוה
מדוע הקפיד יעקב על בניו בשל הריגת אנשי שכם, כאמור :"וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל שִׁמְעוֹן וְאֶל לֵוִי עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי"? הלוא לכאורה עשו דבר גדול, הצילו את כבוד ישראל, נקמו על מעשה הנבלה ועל חילול ה' האיום?
יעקב אביהם חי, הוא ראש המשפחה, ומעלתו הרוחנית כנביא ובעל רוה"ק היא ודאי לעילא ולעילא גבוהה ממעלתם, אז מדוע לא שאלוהו? וכי הם רואים עמוק יותר, מבינים נכון את המצב יותר ממנו? האמנם הם מצטערים על קלון אחותם יותר משהוא מיצר על בתו?
הרמב"ן (על בראשית לד יג, ומט ז) מבאר, כי יעקב קצף על שמעון ולוי בהרגם את אנשי שכם בעבור שעשו חמס, כיוון ששאר אנשי העיר לא חטאו להם כלל, ובאו בברית ונימולו. אולי ישובו אל ה', ויהיו כולם בכלל אנשי בית אברהם, ו"מן הנפש אשר עשו בחרן". עוד חרה לו, שלא יאמרו כי בעצתו נעשה הדבר, ובזה יהיה חילול השם גדול שיעשה הנביא, קדוש ה', חמס ושוד. וזהו טעם שאמר (בראשית מט ו): " בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי" זוהי התנצלות, שלא היה בסודם, בענותם לחמור במרמה. "בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי", ובקהלם לא נתיחד, כשבאו על העיר והרגום. ולכן יקלל אפם ועברתם, "אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה".
זהו צִדה השלילי של הקנאות. מי שאומר "אני הולך עם האמת שלי עד הסוף" נאמר לו כי אחיזה ב'אמת' היא דבר מתפתח, וככל שילך ויתרחב מבטו על כל המרכיבים, הוא עשוי לשנות את דעתו. פסיקה במערכת שיקולים, שיש בה כמה אידיאלים הנדחים זה מפני זה, דורשת יישוב הדעת וחכמת זקנים. "רבי יוסי בר יהודה איש כפר הבבלי אומר, הלומד מן הקטנים למה הוא דומה, לאוכל ענבים קהות ושותה יין מגתו. והלומד מן הזקנים למה הוא דומה, לאוכל ענבים בשולות ושותה יין ישן" (אבות ד כ).
על פנחס נאמר "וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וגו'" (במדבר כה ז), ששאל את משה רבינו ולא הרג את זמרי על דעת עצמו. שאול רדף אחר דוד בשלושת אלפי חיילים בעין גדי, ובשעה שנכנס לבדו למערה "וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי דָוִד אֵלָיו הִנֵּה הַיּוֹם אֲשֶׁר אָמַר ה' אֵלֶיךָ הִנֵּה אָנֹכִי נֹתֵן אֶת אֹיִבְךָ בְּיָדֶךָ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר יִטַב בְּעֵינֶיךָ...", אולם לדוד יש שיקולים אחרים. בעיניו, ראוי שמלכותו תכלול את עם ישראל כולו והאמת האלוהית תתיילד בקצב שלה, דרך מאורעות שיהיו מורכבים ככל שיהיו, בלא שילכלך ידיו בעבירה. "וַיֹּאמֶר לַאֲנָשָׁיו חָלִילָה לִּי מה' אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לַאדֹנִי לִמְשִׁיחַ ה' לִשְׁלֹחַ יָדִי בּוֹ כִּי מְשִׁיחַ ה' הוּא" (שמואל א' כד ו). דוד הצטער עמוקות, כאשר הרג יואב את אבנר על דעת עצמו: "וַיֹּאמֶר נָקִי אָנֹכִי וּמַמְלַכְתִּי מֵעִם ה' עַד עוֹלָם מִדְּמֵי אַבְנֵר בֶּן נֵר. יָחֻלוּ עַל רֹאשׁ יוֹאָב וְאֶל כָּל בֵּית אָבִיו וְאַל יִכָּרֵת מִבֵּית יוֹאָב זָב וּמְצֹרָע וּמַחֲזִיק בַּפֶּלֶךְ וְנֹפֵל בַּחֶרֶב וַחֲסַר לָחֶם" (שמואל ב', ג כח-ט).
אכן, לא כל שאלה מצריכה רב, אך ישנן שאלות שחובה לגשת ולשאול את הרב, ולא עוד אלא את אחד מגדולי הדור דווקא. "וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט". (דברים יז). עם ישראל, ראוי שיהא מרוכז, סביב הנהגה רוחנית אחת, בדיוק כשם שמתאחד סביב תורה אחת ומקדש אחד. הנצי"ב (במדבר כז), מברר כי דווקא למנהיג גדול הדור כיהושע, יש 'סיעתא דשמיא' להדריך, ולא לאחר בדורו. לא כל אחד אחוז באותה מערכת שיקולים כללית, ולא כל אחד יכול ליטול את הגה ההנהגה. לעשיית מעשים שהשלכתם היא כלל ישראלית, בלי עצת 'עיני העדה', עלולות להיות תוצאות מרחיקות לכת. גם כשנדמה לאדם שהוא פועל לשם שמים ואת כבוד ה' הוא מבקש, עליו לנהוג באחריות ובענווה ולבדוק היטב את דרכו, מול ענקי רוח. כוחו של עם ישראל נחלש מאוד מתוך התנהלות נטולת מרכז, בפרימת היסוד המאגד. אחת ממחלות הדמוקרטיה, היא שנוצרת תחושה שגויה ש'כל אנפין שווין' וכל דעה היא לגיטימית, "בַּיָּמִים הָהֵם אֵין מֶלֶךְ בְּיִשְׂרָאֵל אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה" (שופטים כא כה). "לא חרבה ירושלים אלא בשביל שהשוו קטן וגדול שנאמר: "וְהָיָה כָעָם כַּכֹּהֵן". וכתיב בתריה: "הִבּוֹק תִּבּוֹק הָאָרֶץ".
כתגובה לאירועים לא רגילים, כהתנהגות שכם בן חמור או מתחושה של העדר הנהגה, שכיחות תופעות מעין אלה. כשיש פוטנציאל להנהגה אלא שגדולי הדור אינם מתאחדים להכריע יחד, נדמה שכמעט לכל סברא תימצא דעת יחיד לסמוך עליה, אך לא זו תפארתנו. "אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ עַל מִשְׁכְּנוֹת הָרֹעִים".
פרוייקט מוזיקלי חדש של המחבר
להאזנה/ רכישה
www.Gan-raveh.co.il


תגיות: פרשת וישלח



מאמרים נוספים מעלון פרשת וישלח התשע"ו:
עקב וראש - הרב דב ביגון
לאה - הרבנית ריבה זוננבליק
לאומיות - הרב דוד לנדאו
עוד מעט שבת - אסתר אברהמי

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: