ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: לך לך
פרשה נוכחית: וירא
פרשה הבאה: חיי שרה
 


הרבנות הראשית היא הפוסקת של הכנסת ושל הממשלה

הרב שלמה אבינר

הרב שלמה אבינר
[ראיון]

ש: כיצד להתייחס להצעת החוק החדשה שהרבנות הראשית תגיש חוות דעת לפני כל חקיקה בכנסת ושהכנסת חייבת להתייעץ איתה?
ת: הצעה מעולה שבמעולות, שתרים באומה את כבוד הרבנות, כבוד התורה ובכלל שתרים את האומה. כמובן לא די בכך, אלא הרבנות הראשית צריכה להיות הפוסקת בעניינים אלה, כמו שרופא פוסק בענייני רפואה, קצין בענייני צבא, וכלכלן בענייני כלכלה. כך הפוסק בענייני תורה הוא תלמיד חכם, ובענייני תורה של כלל ישראל - זו הרבנות הראשית. אבל הגאולה קמעא קמעא. מתוך חוות דעת והתייעצות יווצר ויתחזק האמון, ובסוף הרבנות הראשית תהיה הפוסק.
ש: פסיקה תלויה באמון?
ת: ההלכה היא נצחית ולא תלויה במה אנשים חושבים. התורה לא בשמים היא אבל מן השמים היא. יחד עם זה, כוחו של מנהיג הוא להשפיע ולהנהיג, הן מנהיג מדיני צבאי או רוחני, תלוי באמון שנותנים בו. על מתן אמון אי אפשר לתת פקודה, אלא הוא הולך ונוצר לאטו.
ש: אולי תפקידה של הרבנות הראשית אינו האומה אלא התורה?
ת: הנהגת האומה זו תורה. איננו נוצרים חלילה שלפיהם הדת נוגעת לחיי הפרט, כשחיי הכלל מופקרים בידי השלטון. אלא בראש ובראשונה, התורה היא תורת הכלל. ואעשך לגוי גדול, ממלכת כהנים וגוי קדוש, יסוד כסא ד' בעולם (אורות, אורות ישראל ו ז). כמובן אין זה סותר פסיקה בענייני הפרט.
ש: ומה תפקיד כל רב?
ת: מרן הרב קוק מגדיר אותו ככולל עניינים רבים שהם אחדות אחת. קודם כל, השפעה אישית מעצם קדושתו. אחר כך ההוראה (=פסיקה), הדיינות, הדרשנות (=שיעורים), ההשכלה (=הפצת אורה של תורה), הספרות (=כתיבת מאמרים וספרים רוממים), כמבואר באריכות במאמרו "כבוד הרבנות" (מאמרי הראיה 52). וקל וחומר שזה תפקיד הרבנות הראשית, הרבנות של האומה.
ש: היא הסנהדרין?
ת: לא. זמן הסנהדרין עוד לא הגיע, כפי שמבאר מרן הרב קוק בשתי אגרות. אך הרבנות הראשית היא הכנה לסנהדרין. מרן הרב קוק טרח מאוד ועמל לכינון הרבנות הראשית, בתור הנשמה הרוחנית של האומה שקמה לתחיה. עיין נאומו בוועידה לסידור הרבנות הראשית (מאמרי הראיה 455).
ש: אבל יש מתנגדים לרבנות הראשית, גם חרדים, גם חילונים, גם דתיים-לאומים?
ת: זה טבעי. רב אינו אחשורוש, מלך טיפש שחשב שאפשר למצוא חן בעיני איש ואיש. יש חילוקי דעות, היו חילוקי דעות ויהיו חילוקי דעות. אבל צריך קצת שכל, קצת ענווה, קצת רצינות, קצת אחריות, להבין שכולם צריכים לקבל הנהגה מרכזית בכל תחום, וקל וחומר בתחום התורה.
ש: רבנות ראשית שפוסקת בענייני דת ומדינה, האם אין זה נראה כפייה דתית?
ת: קודם כל, בכל מדינה יש חוקים שמסדירים את חיי הציבור. אם לא, תהיה אנדרלמוסיה, וגם זאת צריך לקבל מתוך בגרות נפשית. שנית, אנו הקמנו מדינה יהודית ולא סתם מדינה. בשביל סתם מדינה, בה יהודים יוכלו לחיות בשקט על פי אוות נפשם, די לנו בחוקת נפוליאון, או במגורים בארצות הברית. שלישית, כאשר מרן הרב קוק ייסד את הרבנות הראשית הושמעה טענה זו כבר אז, "על ידי השמאלנים המתונים שהם מעוניינים בתחיית היהדות אבל לא באפוטרופסות היהדות על החיים" (שם 457).
ש: ומה השיב מרן הרב קוק?
ת: "היהדות היא האידיאל של האומה כולה. מעולם לא חשבתי ולא עלה על דעתי דבר שלטון הרבנות על כל החלקים החילוניים שלנו. כוונתי לאידיאל של היהדות - שהרבנים הם נושאיו - שהוא יהיה המשפיע על כל חיינו. אני חושב ומאמין, כי באפיקורסות היהודית הגדולה ביותר, יש יותר אמונה מאשר בבתי-תפילה של עמים אחרים. אין אצלנו שני כוחות, הננו כולנו גוי קדוש, ואני שואף לאותו היום שבו תתגדל ותתרומם קרן היהדות הרוחנית האידיאלית כמו שהיתה בתקופת הנביאים. ואז ממילא ילך כח הקדושה ויתפוס את כל חלקי החיים החילוניים באהבת רעים ובחיבה פנימית טבעית, הנובעת מעומק הנשמה הישראלית המשותפת לכל בני ישראל" (שם).
ש: ובסיכום?
ת: לעמול כדי שיתקבל חוק הרבנות הראשית, בשתי גרסאותיו "סמכות מתן חוות דעת להליכי חקיקה" ו"חובת היוועצות במועצת הרבנות הראשית". וכך נשמת האומה תגדל, הקדושה תגדל באומה, וברכה תגדל באומה.


תגיות: הרבנות הראשית



מאמרים נוספים מעלון פרשת וישלח התשע"ו:
עקב וראש - הרב דב ביגון
לאה - הרבנית ריבה זוננבליק
לאומיות - הרב דוד לנדאו
עוד מעט שבת - אסתר אברהמי

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: