חיבה מיוחדת לארץ ישראל יש לנשים” כפירוש רש”י על הפסוק “ובאלה לא היה איש מפקודי משה ואהרן הכהן אשר פקדו את בני ישראל במדבר סיני” כי אמר ד’ להם מות ימותו במדבר” (במדבר כו סד-סה). “אבל על הנשים לא נגזרה גזרת המרגלים לפי שהן מחבבות את הארץ. האנשים אומרים: נתנה ראש ונשובה מצרימה. והנשים אומרות: תנה לנו אחוזה”. גם יוסף היתה לו חיבה מיוחדת לארץ ישראל שנאמר “והעליתם את עצמותי מזה” (בראשית נ כה) ובנותיו (בנות צלפחד) חיבבו את הארץ. לכן ייחסו אותן למנשה בן יוסף (ע’ רש”י במדבר כז א)” אשר ציווה במותו לקבור אותו בשכם. “בשכם לקחתם אותי ושם תחזירוני” (בעל הטורים שם).
נכון לעכשיו” אהבת הארץ שבערה בעצמותיו של יוסף הצדיק ובליבן של בנות צלפחד הצדיקות” ממשיכה לבעור בלבם של רבבות עמך בית ישראל לאורך כל הדורות” אלא שבכל דור ודור ישנם יחידים וקבוצות” ההולכים לפני המחנה” הם החלוצים שבכל דור ודור – הנושאים את הלפיד של אהבת הארץ וחיבתה” וקמים ועושים מעשה – עולים לארץ ומתיישבים בה ומוסרים עליה את חייהם. בדורות הקדמונים היו אלו גדולי ישראל כמו הרמב”ן ור’ יוסף קארו” האר”י הקדוש” הרמח”ל והאור החיים הקדוש” תלמידי הגר”א ותלמידי הבעל שם טוב.
בדורנו” דור התחיה הלאומית” מה עשו החלוצים לפני למעלה ממאה שנה? עלו לארץ ייבשו ביצות והקימו בה מושבות. ואחר כך הגיעו העליות שהקימו את הקיבוצים והמושבים ברחבי הארץ. אחרי קום המדינה היו אלו עיירות פיתוח ויישובי הספר” ובדורנו החלוצים הם מתיישבי יש”ע הממשיכים את מרוץ הלפיד של אהבת הארץ ומסירות הנפש עליה. למרות כל הקשיים מבית ומחוץ” הם ממשיכים את האהבה שבערה בעצמות יוסף הצדיק ובנות צלפחד. ותתקיים בהם ברכת יעקב “בך יברך ישראל לאמר ישימך אלקים כאפרים וכמנשה” (בראשית מח כ).