ראיה ויראה

פרשתנו נפתחת בראיה” “וירא אליו ה'” ומסיימת את סיפור העקדה בראיה “ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה’ יראה”. מי שזכה ש ה’ יראה אליו” רוצה להנחיל זכות זאת גם לבניו אחריו. ראיה היא אותיות יראה” כי יראה נבנית מהראיה שלנו לפני מי אנחנו עומדים. גם יראה מופיעה בפרשה פעמיים. באופן השלילי” העדרה מביא את האדם לקיצוניות נוראית: “רק אין יראת אלוקים… והרגוני על דבר אשתי”. קיצוניות עד עבירה על ‘לא תחמוד’ אשת איש ועל ‘לא תרצח’. וכל זה לא בגלל שורש של לב רע או העדר שליטה עצמית. השורש לכל השחיתות הוא העדר יראת אלוקים. ומצד שני” בעקידה אברהם מתעלה למדרגה העצומה של “עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה”. עתה? במה זה שונה מהנסיונות הקודמים? קודם” גם אם אברהם עשה הפוך ממידת החסד שהיא טבעו” עוד אפשר היה לראות תועלת שתצא מן הנסיון. אם ישמעאל יורחק מהבית” חייו של יצחק יהיו מוגנים יותר. אבל לעקוד את יצחק? איזה דבר טוב יכול לצאת מזה? רק חורבן של העתיד” כשלא יהיה ממשיך” וחורבן רטרואקטיבי של העבר” כשכל מפעליו הרוחניים של אברהם ירדו לטמיון. על אף כל החשבונות אברהם מבטל את רצונו בפני רצון ה'” ומלמד אותנו יראה אמיתית מהי.
אברהם אדם פעיל ויזמתי. הפרידה מלוט היא יזמה שלו” כמו גם היציאה למלחמה נגד ארבעת המלכים. דווקא מפני שיש לו אופי פעלתן” מרשימה עוד יותר החלטתו לבטל את רצונו ולקבל עליו את הרצון האלוקי. אין כאן הרגל ונטיית נפש” אלא המשך טבעי של בניין האמונה שבו עסק אברם בצעירותו. אמונה בהירה חייבת להוביל לשעבוד המעשים לרצון האלוקי. כמו שנאמר לגבינו: “למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו” ושמרו דרך ה’ לעשות וגו’.” אחרי כל מה שלמדנו מאברהם בתחום האמוני והמידותי” האתגר הוא לשים את הגודל בפרטי המעשים” אפילו אלה הנראים קטנים. “דרך ה’ – לעשות!”