בריאת העולם

כל שנה” בקריאת פרשת בראשית” מוצת מחדש הויכוח האם קיימת סתירה בין התורה למדע. לפני כמאה שנים” הדיון בשאלה זו תדלק ויכוחים חובקי עולם שהרעידו את אמות הספים. כיום” הדברים נרגעו מעט” אולם עדיין טעונים בירור. הרב קוק כתב באותה עת סוערת של ויכוחים בין תורה למדע משפט חשוב: “ובכלל זהו כלל גדול במלחמת הדעות” שכל דעה הבאה לסתור איזה דבר מן התורה” צריכים אנו בתחילה לא דווקא לסתור אותה” כי אם לבנות את ארמון התורה ממעל לה” (אגרות הראיה” א” קלד). ניקח לדוגמה את הסוגיה המרכזית שבה כביכול נראית הסתירה בין התפיסה התורנית לתפיסה המדעית” סוגיית האבולוציה” וננסה להבין בנוגע אליה את דבריו של הרב קוק.
העיקרון המרכזי של תורת האבולוציה (ההתפתחות)” הנדמה כמאיים על התפיסה התורנית” הוא הצגת המציאות כתוצר של התפתחות הדרגתית בת מיליוני שנים” בעוד שפשט פסוקי המקרא מדבר על בריאת העולם תוך ימים בודדים. בנוגע לסתירה מדומה זו עונה הרב קוק כמה וכמה תשובות” שהמרכזית שבהן הנה ההבנה כי אין זה מתפקידה של התורה לתאר את דרך יצירתו הפיזיקלית של העולם. התורה” בציינה שהעולם נברא ב”שישה ימים”” איננה מתכוונת בהכרח ל”יום” במושגים שלנו” היינו: עשרים וארבע שעות (ולו מזה שהפסוקים אומרים שהמאורות נבראו רק ביום הרביעי” כך ששלושת הימים הקודמים לא היו “ימים” במשמעות הפשוטה); כוונת התורה לציין כי המציאות מורכבת מכמה רבדים המבטאים קומות שונות בבריאה” שכל אחד מהם נמשל ל”יום”. אי לכך” אין מניעה לומר כי מבחינה פיזיקלית תהליך הבריאה אכן התרחש במשך מיליונים ומיליארדים של שנים” כפי שטוען כיום המדע (ומניין השנים הנספר בלוח השנה היהודי נמנה מנקודת ציון מסוימת בה חלה התפתחות רוחנית בעולם ולאו דווקא מזמן יצירתו הפיסקאלית של היקום).
על אותו משקל” אין חובה להיצמד להבנה פשטנית של הפסוקים המתארים את בריאת האדם הראשון מ”עפר האדמה”. הביטויים המוזכרים בתורה בנוגע לבריאת האדם” אינם מתייחסים לאופן היצירה הפיזי דווקא” אלא כוונתם לבטא רעיונות רוחניים עמוקים הנוגעים לטבע נשמתו של המין האנושי. רבי יהודה ליוואי” הידוע יותר בכינויו המהר”ל מפראג” כותב לדוגמה בספרו נתיבות עולם (נתיב התורה” טו): “ולכך נקרא בשם אדם על שם אדמה כי האדמה היא בכח ויצאה אל הפעל… וצריך האדם להוציא אל הפעל הדבר אשר נזרע בו ולכך נקרא אדם”. בהתאם לכך” ייתכן (ואין זה מתפקידה של תורת ישראל להכריע בזאת) כי מבחינה “טכנית” אכן נוצרו המינים ביקום בתהליך התפתחותי-הדרגתי בן דורות רבים” על גבי מדרגות חיים נחותות” וכדומה.
העיקרון המנחה אותנו” כאשר מתגלות כביכול סתירות בין מדע לתורה” הוא שמטרתה של תורת ישראל היא ללמד אותנו על הממד הערכי והפנימי של המציאות” ולא לשמש ספר היסטוריה או פיזיקה” כדבריו של הרב קוק (שם): “מפני שאין זה כלל עיקר של תורה לספר לנו עובדות פשוטות ומעשים שהיו. העיקר הוא התוך” ההסברה הפנימית שבעניינים”. חשוב להדגיש שאין הכוונה לומר כי התורה היא אלגוריה ותו לא. לרובם של הפסוקים בתורה ישנו גם רובד ריאלי של פשט” אולם למיעוטם עיקר המשמעות היא רעיונית אמונית. פסוקים כמו סיפור הבריאה כאמור או “וַיִּחַר אַף ה'” (שמות ד” יד) אינם ניתנים להבנה רק ברובד הפשט. לבורא אין “אף” כידוע” אלא המילים הללו באות לומר כי יש במקום זה כעס אלוהי או במילים מופשטות יותר: חיסרון במציאות.
זאת ועוד” לאחר ההבנה כי תורת ההתפתחות איננה מאיימת על התפיסה התורנית” ניתן כעת להפיק מהמפגש בין שתי התפיסות הללו רווח גדול. לדוגמה” העיקרון היסודי של תורת ההתפתחות” הטוען כי הבריאה מצויה כל העת בתהליך התפתחותי-הדרגתי” הנו יסוד התואם את העומק הנסתר של תורת ישראל. כדבריו של הרב קוק (אורות הקודש” ב” תקלז): “תורת ההתפתחות” ההולכת וכובשת את העולם כעת” היא מתאמת לרזי עולם של הקבלה” יותר מכל התורות הפילוסופיות האחרות. ההתפתחות” ההולכת במסלול של התעלות” היא נותנת את היסוד האופטימי בעולם” כי איך אפשר להתייאש בשעה שרואים שהכל מתפתח ומתעלה?”. במילים אחרות” ההבנה כי העולם מתפתח כל הזמן” תואמת את המבט האמוני-אופטימי” הרואה את הבריאה כולה כמציאות ההולכת וחותרת לקראת גאולתה; מתוך כך” הולכת האנושות ומתקדמת. יוצא אפוא כי בזכות הקונספציה המדעית של תורת ההתפתחות” שחלחלה לתרבות בדורות האחרונים” התחדד היבט אמוני נוסף שהיה גלום בתורה.
בשורה התחתונה: הוויכוח בין תורה למדע הוא פאסה. יש הרבה על מה להתווכח בין התפיסה הדתית לתפיסה החילונית. אין צורך ליצור נקודות חיכוך במקומות מיותרים.