רשמים ממעמד “הקהל” בימי בית שני – מסופרים על ידי אחיקם” ילד גלילי

שמי אחיקם” אני גר בכפר חקלאי ליד גוש חלב” בגליל. משפחתי מתפרנסת מגידול זיתים והפקת שמן” אבל במהלך השנה שחלפה שבת משקנו. אבא יצא למטע רק למלאכות אחזקה חיוניות ולמסוק זיתי הפקר. את מרבית זמנו הפנוי הקדיש אבא לעבודת ה’ – ללימוד תורה ולגמילות חסדים” וכפי שהוא רגיל לומר: בשנת השמיטה צריך למלא את ה”מצברים” לקראת שש שנות העשייה הקרובות. שנת השמיטה היא שבת לה’.
בתפילות ראש השנה הורגשה אווירה מרוממת מפני שבני קהילתנו הם חקלאים שהקדישו את שנת השמיטה לעבודת ה’. איזו תפילה” איזו קדושה! לא זכורה תפילה נשגבה כל כך. זכות מצוות השמיטה עמדה לנו בימים הנוראים שיתקבלו תפילותינו. במוצאי ראש השנה” אבא סייר במטע כדי לתכנן את העבודות הדחופות” אבל להפתעתי הוא לא ניגש לביצוע. “שום דבר לא בוער. נמשיך את שנת השמיטה עד למעמד ‘הקהל'”” כך חזר ואמר מידי יום. פעם אחת הוא הוסיף שזה עיקר מבחנו של החקלאי בצאת שנת השמיטה” האם ישקע מיד בעבודת האדמה” או יצליח להתאפק מספר שבועות כדי להתכונן למעמד “הקהל”?
“מעמד הקהל”?! מה זה? לא שמעתי עליו מעודי. מי עומד ומי נקהל? דברי אבא היו חידה בעיני אבל לא העזתי לשאול. אמרתי לעצמי “בוא נחכה בסבלנות לבאות”. אבל סקרנותי גברה כאשר במוצאי כיפור הודיע אבא במפתיע שכל המשפחה עולה לירושלים למעמד “הקהל”” כולל אחי הקטן בן השלוש! מה קרה?! כשהייתי בן שלוש” לא לקחו אותי לעלייה לרגל לירושלים אלא נשארתי עם אימא בבית. מה קרה הפעם?! בעצם זה לא העסק שלי” העיקר הוא שאני עולה לירושלים וכך אדע מי עומד ומי נקהל ב”מעמד הקהל”.
ארזנו את חפצינו ושמנו את פעמינו לכיוון ירושלים. בדרך פגשנו שיירות רבות של עולי רגל” אשר התמזגו יחד והפכו בקרבת ירושלים לנחשול ענק שהשתרך לאורך קילומטרים רבים. בהגיענו לגבעות הסמוכות לירושלים” נעמדה השיירה שלנו ופצחנו במזמור “עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים…”. דמעות זלגו מעיני זקנים וצעירים. אבי זירז אותנו להמשיך בדרכנו כיון שערב חג הסוכות היה. עד מהרה הגענו לבית דודנו בירושלים” בעיר התחתונה ליד חומות הר הבית.
בבוקר החג הראשון של סוכות עליתי עם בן דודי להר הבית כדי להתפלל תפילות החג וליטול את ארבעת המינים. בדרכי הבחנתי בערמה גבוהה של קרשים ועצים. בן דודי הסביר לי שעתידים להרכיב מהם את הבימה לכבוד מעמד הקהל שיתקיים במוצאי החג הראשון (יש אומרים: במוצאי החג בלילה. ויש אומרים: רק בבוקר” אחרי שהאיר היום). “נשתדל להיות בין הראשונים ולתפוס מקום בקרבת הבימה” לחש בן-הדוד באוזני וקרץ לי בעינו. אפשר לסמוך עליו” אין זריז ממנו בכל המזרח התיכון.
מרוגש ומלא ציפיות הלכתי לישון בסוכה שנבנתה בחצר של דודי. אבל חלומותי המתוקים נקטעו על ידי קולות תרועה אדירים. על כל גג וגדר עמדו כוהנים ותקעו” הריעו ותקעו בחצוצרות. רעדתי מרוב פחד – אולי פרצה מלחמה” והכוהנים מריעים על הצר הצורר אותנו. בני הבית הרגיעו אותי שאין מה לפחד. זוהי הדרך להזמין את בני ירושלים לפתיחת מעמד הקהל. נזכרתי שבערב החג עברנו ליד חנות גדולה להשכרת חצוצרות” וטור ארוך של כוהנים נשרך בפתחה. הלשונות הרעים מספרים שלקראת המעמד מעלים סוחרי ירושלים את מחירי השכרת החצוצרות והוא מגיע עד דינר זהב ליחידה. הפקעת מחירים! חשבתי בלבי: לא נורא” מגיע להם לירושלמים להרוויח סכום הגון אחת לשבע שנים” הרי הם גרים בירושלים” סמוך לפלטרין של מלך.
קמנו בזריזות” הלכנו ברחובות ירושלים שהמו מאדם” עברנו דרך שערי הר הבית” חצינו את הרחבה הגדולה ונכנסנו לעזרת הנשים (שלוש עזרות במקדש: עזרת נשים” עזרת ישראל” עזרת כוהנים שבה המזבח). הבימה” שאת חלקיה המפורקים ראינו אתמול” ניצבה במרכז העזרה. בראשה ישבו המלך” הכהן הגדול והסגן. המונים הקיפו את הבימה: גברים” נשים וילדים” כפי שנאמר בתורה: “הקהל את העם” אנשים והנשים והטף”.
זיהיתי לידי חכם גדול בתורה” שעבר את גיל הגבורות” נתמך בידי שני תלמידים. מימיני עמדה קבוצת דיינים מבית הדין הגדול שבירושלים. ממש פלא! ערבוביה של גדולי תורה ופשוטי עם” של מבוגרים וצעירים! כלל ישראל.
מישהו קרא “שקט!”” וכל ההמון השתתק. הבחנתי בספר תורה שעובר מיד ליד אבל לא הכרתי את האישים שהתכבדו בהחזקת הספר עד שזיהיתי את הכהן הגדול מוסר את הספר לידי המלך. המלך התיישב” פתח את הספר” בירך את ברכות התורה והתחיל לקרוא בחומש דברים. זקן שעמד לצידי לחש באוזני: “מלך זה איננו נוהג כמלך אגריפס. הוא קורא בתורה בישיבה. זה לא מכובד… זוכר אני” לפני שנים רבות” ואני עדיין צעיר לימים” נכחתי במעמד הקהל בשעה שאגריפס היה מלך. אגריפס רצה לכבד את התורה ולכן קרא בתורה בעמידה ולא בישיבה”.
התקשיתי לעקוב אחר כל קריאת המלך” אבל קלטתי קטעים נבחרים מתוך חומש דברים: פרשת שמע” פרשת והיה עם שמוע” פרשת המלך” ברכות וקללות. לאחר שגללו את הספר” בירך המלך שמונה ברכות מיוחדות. את חלקן אני זוכר במעורפל: ברכה שיעמוד המקדש על מכונו ותשרה בו שכינה” ברכה על ישראל שתעמוד מלכותם” תפילה – “הושע ה’ את עמך ישראל” שעמך ישראל צריכים להיוושע. ברוך אתה ה’ שומע תפילה”. הלוואי. אנא ה’ קיים למעלה את מה שמבקשים בניך למטה.
ההתרגשות היתה רבה בקרב כל הנוכחים. יש שעיניהם זלגו דמעות ויש שקרנו מאושר ומשמחה. סגרתי את עיני והתחלתי לחלום. כנפי הדמיון נשאו אותי רחוק במרחבי הזמן עד למעמד הר סיני. עומד אני בתחתית ההר יחד עם כל עם ישראל… קולות” ברקים” ההר עשן” עשרת הדברות מפי הגבורה… הי” ילד” מה אתה חולם? – החלום נקטע ואני שוב מוצא את עצמי במעמד הקהל” מאזין לקריאה בחומש דברים. אבל” איזה דמיון” איזה דמיון מפתיע בין מעמד הר סיני לבין מעמד הקהל! את פשר הדבר הבנתי לאחר ששמעתי את החכם הזקן מסביר לתלמידיו שהם צריכים להאזין לקריאת המלך באימה ויראה” וגילה ברעדה” כיום שניתנה התורה בסיני” שלא נקבע ההקהל אלא לחזק את דת האמת” וצריך כל אחד לראות את עצמו כאילו עכשיו נצטווה על התורה ומפי הגבורה הוא שומעה.
המעמד הסתיים” הקהל התפזר” אבל החוויה שעברתי לא תישכח במהרה. אני מקווה שהיא תיתן לי עוצמות נפש לשבע השנים הבאות” עד למעמד הקהל הבא… החלטתי להעלות את הרשמים שלי על הכתב כדי לעיין בהם מידי פעם ולהיזכר בהתרוממות הרוח שאחזה בי ובחלום שחלמתי. אולי רשמים אלו יהיו לעזר גם לדורות הבאים. אחיקם” ילד גלילי.
(מקורות: דברים לא” סוטה ז ח” סוטה דף מא” רמב”ם חגיגה ג” משך חכמה” קובץ “הקהל”).
לתגובות: aviner@neto.net.il . לב אבות – קו חם (חינם) להורים של מתבגרים. המשיבים בקו: רבנים” פסיכולוגים ויועצים. טל’: 02-9973232. אתר “לב אבות” – evavot.org.ill באתר – מאמרים ושיעורי וידיאו מפי אנשי חינוך” רבנים ופסיכולוגים.