‘האמון והאמונה’ (א)

“הקב”ה מאמין באדם”
“אֵ-ל אֱמוּנָה” שהאמין בעולם ובראו”
(ספרי דברים שז” ד)
האמונה של הקב”ה
פעם ראיינו את הרב יונתן זקס” הרב הראשי הקודם של בריטניה” ברשת טלוויזיה בריטית. ושאלו אותו: Chief Rabbi” do you believe in G-d?” ” [=הרב הראשי” האם אתה מאמין באלוקים?]. הרב זקס ענה: Yes” but the big news is that G-d believes in us”” [=כן. אך החדשות הגדולות הן שאלוקים מאמין בנו].
המילים הראשונות שאנו אומרים בבוקר הן “מוֹדֶה אֲנִי לְפָנֶיךָ מֶלֶךְ חַי וְקַיָּם” שֶׁהֶחֱזַרְתָּ בִּי נִשְׁמָתִי בְּחֶמְלָה” רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ”. התפילה מבוססת על מילים בפסוק ממגילת איכה (ג” כג) “חֲדָשִׁים לַבְּקָרִים רַבָּה אֱמוּנָתֶךָ”. ובכן מהי האמונה של הקב”ה?
במדרש נאמר: “אמר רבי אלכסנדרי על שאתה מחדשנו בכל בוקר ובוקר אנו יודעין שאמונתך רבה לתחית המתים” אמר רבי שמעון בר אבא על שאתה מחדשנו בבקרן של מלכיות אנו יודעין שאמונתך רבה לגאלנו” (איכה רבה ג” ח). חז”ל מלמדים אותנו שהקב”ה מאמין בנו. הקב”ה נותן לנו כל בוקר הזדמנות חדשה לגלות מחדש את הטוב שבתוכנו ומאמין בנו שאנחנו יכולים למלא את חלקנו בתיקון העולם.
ומתוך כך” שהקב”ה מאמין בנו” גם אנחנו מאמינים בעצמנו. “האדם הישר צריך להאמין בחייו. כלומר” שיאמין בחיי עצמו והרגשותיו ההולכות בדרך ישרה מיסוד נפשו” שהם טובים וישרים” ושהם מוליכים בדרך ישרה” (אורות התורה” יא” ב).
וה’שפת אמת’ מלמדנו שככל שאנו מאמינים בטוב בתוכנו” כך האמונה שלנו בקב”ה מתעצמת יותר “וכפי האמונה שמאמין האדם כי יש בו כח אלקות כך מתגלה אליו. ולכן נקרא הקב”ה אל אמונה שכפי האמונה שבאדם כך מתגלה בו” (שפת אמת דברים שבת תשובה). ואם כן למדנו שהאמון מביא לידי אמונה.
הקב”ה מאמין בעולם
בפרשת האזינו (דברים לב” ד) נאמר: “הַצּוּר תָּמִים פָּעֳלוֹ כִּי כָל דְּרָכָיו מִשְׁפָּט אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא”. מה הכוונה במילים “אֵל אֱמוּנָה”? חז”ל אומרים: “אֵ-ל אֱמוּנָה” שהאמין בעולם ובראו” (ספרי דברים שז” ד). הקב”ה מאמין בעולם” בטוב הגלום בעולם ובאפשרות שהעולם יהיה מתוקן.
ומתוך כך שהקב”ה מאמין בעולם” גם אנחנו מאמינים בעולם “שהאמינו אבותינו בעולם הזה שכולו לילה לפיכך זכינו לעולם הבא שכולו בוקר לכך נאמר “לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת” (תהילים צב” ג)” (מכילתא דרבי ישמעאל בשלח ו). ניתן לשאול” מדוע חז”ל מביאים את המילים בפסוק “וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת” כראיה לכך שאבותינו האמינו בעולם” שהרי הפסוק מדבר על אמונתו של הקב”ה?
קל להאמין בטוב כאשר הטוב גלוי לעין כמו אור הבוקר” אך כאשר לא רואים את הטוב ולפעמים אפילו רואים רע” ויש חשכת לילה” זה כבר מאתגר. אך נאמר על הקב”ה “וֶאֱמוּנָתְךָ בַּלֵּילוֹת”” הקב”ה מאמין בעולם גם כאשר יש הרבה רע בעולם. וניתן לדייק שלא מדובר רק על ‘לילה’ אחד שיש בו רוע” אלא על ‘לילות’ רבים ומתמשכים של רוע. ולמרות זאת הקב”ה ממשיך להאמין בעולם. ניתן לומר שמתוך שהקב”ה האמין בעולם ובראו וממשיך להאמין בטוב בעולם” גם אבותינו האמינו בעולם. ואנו כיום נקראים ללכת בדרכיו של הקב”ה ולפי אמונת אבותינו” ולהאמין בטוב הגלום בעולם.
ייאוש ותקוה
אך לא די באמונה” צריך מעשים. וזוהי התשובה לשאלה ‘מהו ההבדל בין האופטימיות לתקווה?’ אופטימיות היא ידיעה שיהיה טוב” תקווה היא ידיעה שיהיה רע אם לא נהפוך את המציאות לטוב. עם ישראל אינו עם אופטימי. וכיצד נוכל להיות אופטימיים לאחר כל הצרות שעברנו? אך עם ישראל הוא עם של תקווה” יש לנו אחריות לפעול “לתקן עולם במלכות ש-די”” ולהפוך את העולם לטוב.
לעולם אין אנו מתייאשים מהעולם” אלא אדרבה מתאמצים לתקן. בניגוד לשאיפות שמתייאשות מהעולם לחלוטין או למחצה (ראה: אורות הקודש ח”ב עמ’ תפח)” השאיפה של עם ישראל היא “להציל את הכל. מבלי להשאיר גם צרור” לחשוב מחשבות לבל ידח ממנו נדח” להציל את הגוף כמו הנשמה” את חיצוניות ההויה כמו פנימיותה” את הרע בעצמו כמו את הטוב” ולא עוד אלא להפך את הרע לטוב גמור” ולהעלות את העולם ומלואו בכל צדדיו ותכסיסיו” את העולם היחידי בכל ערכיו החומריים” ואת העולם החברותי בכל סדריו” להעמיד את הכל על בסיס הטוב” (אורות הקודש שם).
וכבר לימדנו רבי נחמן מברסלב: “אם אתה מאמין שיכולין לקלקל – תאמין שיכולין לתקן” (ליקוטי מוהר”ן תנינא תורה קי”ב).
בשבוע הבא אי”ה נברר מהי הדרך הראויה להביע מחאה כאשר יש חוסר צדק בעולם?
לתגובות: natanorot@gmail.com