ישראלים רבים היו רוצים לראות את יחסי ישראל ואומות העולם כיחסים רגילים השוררים בין עם לעם ובין מדינה למדינה. ואם גם פה ושם יש סכסוכים ואפילו מלחמות” הרי בסופו של דבר ניתן לבסוף ליישב אותם במשא ומתן” בויתורים ובפשרות. כך רוצים לראות גם רבים מאתנו” לא רק חילוניים אלא גם דתיים” את הסכסוך הקיים בינינו ובין האומה הערבית” במיוחד זו שבניה גרים בארץ ישראל” שרק אם נלך לקראתם ונוותר להם על חלקי ארץ ישראל” “שטחים תמורת שלום” כי אז הכל יבוא על מקומו בשלום. והנה למרות האכזבות החוזרות ונשנות” למרות ההסכמים המופרים בריש גלי” אותם חולמי השלום עדיין מקווים שעם קצת אורך רוח” התחשבות במצוקות הצד שכנגד” ויתורים ומחוות” נזכה לשלום” לא לעתיד לבא אלא “שלום עכשיו”. בטעות הזו שגה גם יעקב אבינו ולפניו רבקה אמו: כששמעה רבקה את בנה עשו אומר: “יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי” היא מייעצת ליעקב: “הנה עשו אחיך מתנחם לך להרגך” ועתה בני שמע בקולי וקום ברח לך אל לבן אחי חרנה” וישבת עמו ימים אחדים עד אשר תשוב חמת אחיך” עד שוב אף אחיך ממך ושכח את אשר עשית לו” ושלחתי ולקחתיך משם”. רבקה ראתה את שנאת עשו ליעקב כסכסוך רגיל בין שני אחים” שמרחק הזמן והמקום ישכיחו את האיבה ושוב יוכלו השנים לדור זה בצד זה. אבל בכל אותן שנים שברח יעקב מעשו לא ראה יעקב אות פיוס מצד עשו” ורק לבסוף בציוויו של מקום: “שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך” חוזר יעקב לארץ ישראל” אבל לבו עדיין מלא תקווה שהסכסוך בינו לעשו ניתן לתיקון בידי אדם” ולקראת פגישתו עם עשו הוא מתקין עצמו לשלושה דברים: לדורון” תפילה ומלחמה. ורק לאחר המפגש של יעקב עם שרו של עשו” כשמתגלה לו שהסכסוך שלו עם עשו אינו סכסוך אנושי רגיל אלא מאבק עם כוח על אנושי” לא עם עשו אלא עם שרו של עשו” אז לוקח יעקב נשימה ארוכה ומתחמק מהצעתו של עשו ללכת ביחד ואומר: “יעבור נא אדוני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי”” והוא מבטיח לו להיפגש לעתיד לבוא “עד אשר אבוא אל אדוני שעירה”. על כך אמרו חז”ל במדרש (ב”ר עח): “חזרנו על כל המקרא ולא מצאנו שהלך יעקב אבינו אצל עשו להר שעיר מימיו” אפשר יעקב אמיתי היה ומרמה בו?! אלא אימתי הוא בא אצלו? לעתיד לבא” ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו”.
שנאת האומות מלווה את עם ישראל בכל מסלול חייו” יש מהן שנעשו מתוך פחד מדומה כמו פרעה במצרים שחשש “פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שונאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ”. אבל רבים” שנאתם לישראל היא ללא סיבה” כמו עמלק שלא היה לו כל מגע עם ישראל” לא היה כל איום של ישראל עליו” והוא כנחש בא ומזנב בישראל. וכך גם המן הרשע בן בנו של עמלק שמסית את המלך להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד” ללא כל התגרות של העם היהודי” (התנגשותו עם מרדכי אינה סיבה לעשות חשבון עם עם ישראל כולו). והדבר חוזר על עצמו סמוך לכניסתם של ישראל לארץ ישראל” לאחר שראה בלק את אשר עשה ישראל לאמורי כתוב בתורה: “ויגר מואב מפני העם כי רב הוא” ויקץ מואב מפני בני ישראל” האם פחדו של מואב היה מוצדק? האם היתה לו אחיזה במציאות? לא ולא! לעמון ומואב היתה חסינות” שהרי ישראל נצטוו במפורש: “אל תצר את מואב ואל תתגר בם מלחמה” וכן לגבי בני עמון: “וקרבת מול בני עמון” אל תצורם ואל תתגר בם” כי לא אתן מארץ בני עמון לך ירושה” כי לבני לוט נתתיה ירושה”. מכאן שלא היה איום בטחוני על מואב” ואם כך מהי סיבת הפחד שתקף את מואב? מה שהטריד את המואבים היה “כל אשר עשה ישראל לאמורי”” הצלחתם של ישראל היא שעוררה את קנאתם ושנאתם של המואבים” האומות מוכנות לקבל את ישראל בשפלותו אך לא בגבורתו. והמלבי”ם מסביר את סיבת השנאה על פי הפסוק: “ויקץ מואב מפני בני ישראל” שהשם הזה “בני ישראל” מציין מעלתם של ישראל והיותם מובדלים בדת מיוחדת ובגויים לא יתחשב” ומסיים המלבי”ם: “אין שנאה כשנאת הדת”. בלק יודע שיש לו חסינות בטחונית על כן אין הוא חושש שישראל יכבשו את ארצו אלא חושש מכיבושי ישראל סביב ארצו ככתוב: “עתה ילחכו הקהל את סביבותינו”. לצערנו תופעה זו חוזרת על עצמה גם בתקופתנו” מדינות רבות שאין לנו גבול משותף עם מדינת ישראל שרויות עמנו ביחסי איבה” לא מפני שאנו מאיימים עליהם אלא מפני שנאת עולם לעם עולם” שאינה יודעת גבולות ועמים” אנטישמיות מערבית ואנטישמיות איסלמית” ולצערנו אנו לומדים את האמת הזו בדרך הקשה.
