אני לא מוותרת. סיפור לפ’ כי תצא

איני חושבת שאני בסדר” אלא שכרגע זה המקום שאני נמצאת בו. את המבט השיפוטי של חלק מהאנשים” לדאבוני” אני כבר מזהה מקילומטר. מדלגים מראש” כנראה בלי מודעות” על התייחסות אל המידות שלי” אל הלב שלי” אפילו אל המצוות האחרות שאני מקיימת. את הדברים שהם נכשלים בהתייחסותם אלי” אני משתדלת ליישם עליהם” עין טובה” שמירת הלשון” לימוד זכות. כבר הבנתי שהחיים מורכבים” הם לא ‘שחור לבן'” חבל שהמבט המורכב הנצרך בסוגיות הגמרא” לא משמש אותם בסוגיא שלי” הרי הם לא גדלו איפה שגדלתי” ולא עברו מה שעברתי. נכון” אני הולכת עם מכנסיים” אע”פ שהשיער שלי לגמרי מכוסה” גם המרפקים התייאשו ממני” אבל אני לא התייאשתי מעצמי. למרות שזה לא אידאלי” לוקח לי זמן לתקן. יש לי חברות שחושבות שלכתחילה כך ראוי להראות” אך אני לא כך” אני כבר שנים בתהליך.
נכון” כשהייתי נערה לא הקשבתי לרבנים. באו אלינו לאולפנא וחזרו ואמרו” לכו לשירות לאומי” אל תלכו לצבא” גם שם אתן תורמות למדינה” ולבחורה בצבא יש הרבה התמודדויות עם בעיות הלכתיות. “לֹא יִהְיֶה כְלִי גֶבֶר עַל אִשָּׁה וגו'”” (דברים כב ה)” “שתהא דומה לאיש כדי שתלך בין האנשים” שאין זו אלא לשם ניאוף”” רש”י שם. חשבתי שאני יותר חכמה” שאסתדר” ובדרך זו אוכל לתרום יותר. למדתי על בשרי כמה שהם צודקים. מחסומי לילה” משמרות ארוכות” סביבי חיילים מתחלפים” בפריסת נוצות טווסים” הלוואי שהיו נותנים לי פשוט לעשות את העבודה בשקט. אחרי משמרת של ארבע שעות” הייתי מורידה את האפוד והשכפ”ץ” נשכבת מותשת בחדרי ובוכה. העבירו אותי להיות מדריכה באחד הקורסים” כל שבועיים קבוצת לוחמים מתחלפת” המבטים” הבדיחות” דברים שאדם לא היה מעז להוציא מהפה כשהוא לבד” כשהוא בקבוצה הלשון משוחררת” סבלתי בשקט.
ביום השחרור” הזדכיתי על הנשק” על הנעליים הכבדות. עם המכנסיים” משום מה” נשארתי. אולי בגלל מקום העבודה” אולי בגלל האופנה” לא יודעת. בעלי אוהב אותי כך ומאמין בי. מאז שהתחתנו הוא כל הזמן מתחזק” אני מודה שזה משפיע גם עלי. כשאנחנו מתארחים אצל הרב שהוא לומד איתו” אני מרגישה שהוא ואשתו הצדקת” מקבלים ואוהבים אותנו במצבנו הנוכחי באמת. זה מקרב אותי אל ה'” יותר מהכל. כמו שבחינוך אי אפשר לצפות שגבולות יתמידו בלא אהבה אמיתית. כשיש אהבה” גם הגבולות מתקבלים ונשמרים מתוך אמון טבעי. יש לבעלי חייל במילואים” שבנערותו מישהו שאל אותו “איך בן של רב חשוב כל כך” כמוך” מתלבש ונראה כך?” דווקא הדבר הזה” כך אמר” זרק אותו ישירות אל המקומות הכי נמוכים במזרח הרחוק.
לא קל לי” אבל אני חייבת להרגיש שההתקדמות נובעת ממני ולא מלחץ חיצוני. נכון או לא נכון” ככה זה עובד אצלי. מי שחושב שקל לאחוז בחיסרון ובאותה עת לעמוד מול ה’ בפשטות” אינו מבין דבר בסתרי הנפש. אני חיה במורכבות פנימית נוראה” ומשלמת מחיר. עמוק בפנים” אני משתוקקת כל כך” שאולי השנה סוף סוף אצליח לעמוד לפני ה’ ביום הכיפורים ולומר: “אני חוזרת אליך אלוהי” כל מה שנדרש ממני אשתדל מעתה לקיים”” הלוואי שלא יתלבשו עוד עיכובים על הדימוי העצמי שלי. אני לא מוותרת” אל תוותרו גם אתם עלי” בבקשה.