הקדמה כוללת לספר דברים

קושיות כבדות עולות מיד בבואנו לנסות להבין מעט את עניינו של ספר משנה תורה. ראשית” הספר כתוב בסגנון שונה מכל שאר חומשי התורה” שבכולם נאמר תמיד בגוף שלישי” “וידבר ה’ אל משה”” ואילו כאן הרצאת הדברים בגוף ראשון כאילו אמרם משה מפי עצמו. האם ספר זה נאמר מפי הגבורה” כמו ד’ חומשים הראשונים” או שמא משה מפי עצמו אמרו” על מנת לבאר את המצוות הצריכות ביאור” “הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת”? ועוד חז”ל מחריפים את הקושי (מגילה לא ב) באומרם” שקללות שבתורת כהנים” אמר משה מפי הגבורה” ואילו קללות שבמשנה תורה” משה מפי עצמו אמרן! כיצד אפשר לומר זאת” והרי אמרו חז”ל (סנהדרין צט א)” על הפסוק “כי דבר ה’ בזה” – “זה האומר אין תורה מן השמים. ואפילו אמר כל התורה כולה מן השמים” חוץ מפסוק זה שלא אמרו הקדוש ברוך הוא” אלא משה מפי עצמו זהו ‘כי דבר ה’ בזה’!” וכן” בספר דברים מופיעות מצוות רבות” שלא נזכרו כלל בספרים הקודמים” ואפילו ברמז” הייתכן הדבר” שהוסיף משה מצוות מדעת עצמו” אשר לא ציווה אותן ה’ יתברך?
מבאר המלבי”ם כי כל הקושיות מתבארות מיד בחמשת הפסוקים הפותחים את הספר. תחילה הודיע ה’ יתברך עניין הי”א פרקים הראשונים” שנקראו בשם ‘דברים'” “אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל כָּל יִשְׂרָאֵל בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן…”. אין אלו אלא דברי תוכחה ומוסר של משה” כדרך המְדבּר ודורש בארוכה” “אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה”. והנה בתחילה” במהלך השנים במדבר” דיבר משה מעצמו” מבלי ציווי ה'” והוכיח את בני ישראל על מעשיהם כפעם בפעם” בזמנים ובמקומות שונים. ומזכיר י”א מקומות שהוכיחם שם והם: במדבר” בערבה” מול סוף” בין פארן” ובין תפל” לבן” בחצרות” די זהב” וכמ”ש הראב”ע. וכל תוכחה היתה ביום מיוחד” סה”כ ביחד אחד עשר יום” ובאשר חשב שמונה מקומות אומר שהג’ מקומות שהוכיחם עוד ג’ ימים היו: מחורב” דרך הר שעיר” עד קדש ברנע.
והנה מחמת שהדברים הללו” דיבר משה מדעת עצמו” כדרך מנהיג הדורש ומוכיח” לא היה לו רשות כלל” לכתבם בספר. ואף אם היה כותבם” לא היתה בהם קדושת ספר תורה” אלא היה עניינם כדברי תוכחה שנאמרו עפ”י חכם” או כדברים שדיבר איש הרוח” ברוה”ק. אולם” בשנת הארבעים” באחד לחדש שבט” ציוה הקדוש ברוך הוא למשה” לאומרם שנית לישראל” אך הפעם” בצווי מפי הגבורה. ועוד ציוה לו” שיכתבם בספר מפי ה'” לא כפי הסדר שאמרם בי”א מקומות הנ”ל” רק בסדר אחר שסידר ה’. וז”ש “וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה’ אֹתוֹ אֲלֵהֶם”. עד סוף ספר משנה תורה” הכל נכתב ע”פ ה'” ולא כתב מדעתו אף קוצו של יו”ד” ולכן דינו ככל יתר הספרים שנכתבו מפי ה’.
נמצאנו למדים שתחילת ספר דברים עניינה תוכחות משה” שזה עתה נצטווה לכתבן. ואמנם” החלק השני של הספר” מפרק י”ב והלאה” נקרא כאן בשם ‘תורה'” “הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת”. כוונת הפסוקים מתבהרת” ע”פ דעת ר”ע בזבחים (דף קטו ב)” שכל המצוות נאמרו למשה בכלליהם ופרטיהם בסיני” אלא שמשה ע”ה” לא אמרן תכף” אלא כל פרשה ופרשה” נאמרה בשעתה” בעת שצוהו ה’ לדבר אותה אל בני ישראל. כידוע” פרשיות רבות נאמרו בהר סיני” ועוד שמונה פרשיות נאמרו ביום שהוקם המשכן” וחלקן נאמרו מעט מעט במהלך השנים במדבר” כל אחת בשעתה” למעט הפרשיות שנאמרו בערבות מואב ערב הכניסה לארץ. כל זמן שהיה משה חי” היו יתר המצוות שעדיין לא נאמרו שמורות בלבו. אולם משהגיע זמנו להיפטר” שמאז אין נביא רשאי לחדש דבר” היה מוכרח לחתום תורה בלמודה. או אז ציוהו ה’ לדבר אל בני ישראל” את כל המצות שמפרק י”ב ואילך” ועז”א “הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת”” כתיבה מבוארת ומפורשת לכל קורא” למען ירוץ הקורא בו” ולא תהיה עוד חתומה בלב השליח” רק תהיה תורה שלמה.