על אלה אני בוכיה

השבוע” עת החלו תשעת הימים” התנגן בתוכי הפסוק:”על אלה אני בוכיה עיני יורדה מים” כי רחק ממני מנחם משיב נפשי”(א’ ט”ז). אני בוכיה” על זוגות רבים” רבים מידי” שנאבקים ונלחמים זה בזה. זוגות שמשוועים לאהבה ואינם יודעים לתת ולקבל. אילו רק למדו כראוי לפני הנישואין” היו יכולים לחיות חיי אושר. אני בוכיה על הזוגות שמתגרשים” לא מפני שאינם מתאימים” אלא מפני שאינם עובדים על יצירת התאמה. מתגרשים – כי התחתנו במטרה לקבל ולא כדי לתת. מתגרשים – כי האגו חשוב יותר.
אני בוכיה על ילדיהם הקרועים בין ההורים. ילדים רכים וגם בוגרים” שזקוקים להגנה” הדרכה וסמכות הורית שאיננה ומרגישים תלושים. אני בוכיה על הרווקים והרווקות שלא מצאו מנוח לנפשם” כי חלקם מחפשים חיי נוחות ללא מאמץ ומחויבות.
אני בוכיה על זוגיות כואבת ו/או אויבת ועל זוגיות שאיננה. אני בוכיה” כי זה נראה כמגפה וכמחלה” שגם כאשר יודעים מה התרופה” אין מוטיבציה וכוחות נפש” לשינוי ולטיפול שורש.
כי זוגיות – היא בניין עם ישראל וחוסנו הלאומי. כי זוגיות היא יצירה של חיים חדשים” גם של בני הזוג וגם של הצאצאים.
במגילת איכה” יש תיאורים רבים של ירושלים” המייצגת את עם ישראל” כבת זוג של ה’ ולא בכדי. יש בכנסת ישראל בגידה” טומאה” כאב” צער” בכי וכד’.
על מה הייתה שואה כזו המתוארת במגילה” לעם ישראל ולירושלים??
על עוזבם את ה’. כי ה’ הוא בן הזוג של ישראל. זו ברית עולם” שאין בה יכולת לגירושין. אך בגלל מערכת יחסים של בגידה בה'” רצון לקבל מבלי לתת ונהירה אחר חיי נוחות ללא מחויבות” יש ריחוק זמני וכואב. כבר פעמיים זה קרה לעם ישראל” שלא עמדו בברית וה’ הרחיקם ממנו. עם זאת” מרוב אהבתו הגדולה שאינה תלויה בדבר” ה’ נמצא בקרבת כנסת ישראל בהסתרה ושומר עליה מקרוב. למרות ידיעה זו” כאב הריחוק וההסתרה” עוצמתי מאד. כנסת ישראל” עסוקה בניסיונות לשרוד בחיים” עד כי שכחה” שחיים ללא זוגיות אינם חיים. כבר התרגלה למצב של בדיעבד והפכה אותו ללכתחילה ואולי אפילו לאידיאל.
במצב כזה” אין ציפיה וכמיהה לזוגיות מחודשת” כך שאין סיכוי לשינוי.
ריבונו של עולם אינו רוצה להשלים עם המצב” כי הוא מתגעגע” כמתואר בשיר השירים ולא מוותר על כנסת ישראל.
ייתכן” שאולי משום כך” הוא שולח לנו רמזים ברורים יותר” בצורה של סבל וצער בזוגיות שישנה ושאיננה. אולי נבדוק ונלמד איך חיים בהנאה בזוגיות ולא רק איך לשרוד. אולי מתוך כך” ניזכר בצורך הקיומי” של חיבור זוגי עם הקב”ה. אולי אם נעבוד על המידות ונלמד לתת ולהקשיב” להבין ולקבל את בן הזוג” בענווה ובהכרת הערך העצמי” נכיר בבוראנו בבחינת: צמאה נפשי לאל חי.
הנשמה האלוקית שבתוכנו” שואפת להתחבר אל מקורה. שאיפה זו תתבטא במציאות החיים” אם נבטא אותה כלפי בן הזוג” כעין סטאז’. אז יהיה לה תוקף ממשי.
ניתן יהיה להשליך את התממשות הערגה והכמיהה בזוגיות” כלפי זוגיות רוחנית” שהיא ממשית” מעצם היותנו חלק אלוה ממעל.
בעיני” זוהי משימת הדור לקראת גאולה שלמה. הלוואי שנזכה” להיות מן העוזרים להוריד שכינה בבית הפרטי והלאומי.
לא לחינם עם ישראל מבקש בסיום המגילה:
” הֲשִׁיבֵנוּ יְהוָה אֵלֶיךָ ונשוב (וְנָשׁוּבָה)” חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם”.(ה’ כ”א) אמן.