בספר ירמיהו (לו א-ג) מתואר ציווי ה’ לירמיהו לכתוב מגילה בשנה הרביעית למלך יהויקים” כשמונה עשרה שנה לפני החורבן: “וַיְהִי בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִת לִיהוֹיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה אֶל יִרְמְיָהוּ מֵאֵת ה’ לֵאמֹר. קַח לְךָ מְגִלַּת סֵפֶר וְכָתַבְתָּ אֵלֶיהָ אֵת כָּל הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל יְהוּדָה וְעַל כָּל הַגּוֹיִם מִיּוֹם דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ מִימֵי יֹאשִׁיָּהוּ וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה. אוּלַי יִשְׁמְעוּ בֵּית יְהוּדָה אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב לַעֲשׂוֹת לָהֶם לְמַעַן יָשׁוּבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְסָלַחְתִּי לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם”. וירמיהו אכן כותב מגילת פורענות בעזרתו של ברוך בן נריה. במסכת מועד קטן (כו” א) מבואר כי מגילה זו היא מגילת איכה.
והנה” זמן כתיבת המגילה מעלה תמיהה גדולה: מדוע יש לכתוב קינה על חורבן הבית כשהוא עדיין עומד על תִלו?
התשובה לכך עולה מדברי חז”ל במדרש זוטא (איכה [בובר] פרשה א): “רבי יהודה אומר: אין לשון איכה אלא לשון תוכחה” הדא הוא דכתיב (ישעיהו א כא): ‘אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה'”. אף שהמגילה היא בפשטות קינה על החורבן שכבר היה” מכל מקום התפקיד העיקרי אליו נועדה הוא תוכחה שבכוחה לגרום שינוי לעתיד. מבט זה עולה גם מהתבוננות בפסוקים הנ”ל. מטרת כתיבת המגילה שמתוארת בהם היא החזרת ישראל בתשובה” וכפי שאומר הקב”ה לירמיהו: “אוּלַי יִשְׁמְעוּ בֵּית יְהוּדָה אֵת כָּל הָרָעָה אֲשֶׁר אָנֹכִי חֹשֵׁב לַעֲשׂוֹת לָהֶם לְמַעַן יָשׁוּבוּ אִישׁ מִדַּרְכּוֹ הָרָעָה וְסָלַחְתִּי לַעֲוֹנָם וּלְחַטָּאתָם” (לו” ג).
למעשה זו תוכחה בעלת סגנון מיוחד” תוכחה הנאמרת בלשון קינה” כמו אומרת שהחורבן כבר נעשה. להבנת המגילה כתוכחה הדוחפת לתיקון גורמי החורבן יש חשיבות רבה גם לדורות עולם. אמנם אנו קוראים את המגילה לאחר שירושלים כבר חרבה ורגילים למצוא בה קינה וצער על החורבן” אך יש לדעת שבכוחה של המגילה גם לפעול לתיקון החטאים ובכך לקרב את בניין ירושלים.
כיצד פועלת מגילת איכה להשיב את העם בתשובה?
בפשטות אפשר לומר שהמגילה נועדה להזהיר את העם: היא מפגישה אותו באופן חי עם החורבן שיבוא בעקבות החטאים וגורמת לו לחשוב על תוצאות מעשיו ואחריתם. בפירוש ‘פלגי מים’ לר’ יעקב מליסא (בעל ‘נתיבות המשפט’) ביאר שבסמוך לכל תיאור של חורבן במגילה יש הזכרה של החטא הגורם לו על מנת להפריש ממנו: “והנה עיקר המגילה הזאת לא לבד הסיפור מצרות שאירע לנו … כי מה תועלת יש בסיפורם … לכן ראיתי לפרש המגילה הזאת שבכל מקום שמזכיר הצרה מזכיר גם כן החטא שהיא הסיבה שהביאה הצרה הזאת למען נשוב אל ה’ בכל לבבנו”.
אמנם אפשר להבין את מהלך התשובה של מגילת איכה באופן עמוק יותר. במגילת איכה טמון כוח פנימי לשנות את קוראיה ולהשיבם בתשובה. החורבן נועד למרק את ישראל מסיגיו ולזככו מכל קלקוליו. ירמיהו הנביא חתם במגילה זו מפגש מרוכז עם החורבן והשלכותיו. כשירמיהו מתנשא בחזונו ומתאר את החורבן כדבר חי וממשי” הוא מפגיש את העם עִם החורבן ועִם התיקון שהוא נושא בחובו עוד לפני התרחשותו. על פי המבט המתואר באיכה החורבן והגלות כבר התרחשו כביכול ופעלו את פעולתם לטהר את ישראל. השלכות פעולה זו נרחבות כל כך עד שהקינות במגילה מובילות גם אל חזרת העם בתשובה ואחרית הגלות – “נַחְפְּשָׂה דְרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה וְנָשׁוּבָה עַד ה'” (ג” מ); “הֲשִׁיבֵנוּ ה’ אֵלֶיךָ ונשוב וְנָשׁוּבָה חַדֵּשׁ יָמֵינוּ כְּקֶדֶם” (ה” כא).
מתוך סידרת ‘מכלל יופי'” מגילת איכה
לפרטים: 0503700775
