צניע
ש: איך קורה שהצניעות מידרדרת גם אצל נשים דתיות” כגון סרט דק במקום כיסוי ראש” חצאיות קצרות” מחשוף ובגדים צמודים?
ת: אכן צרה גדולה. כל אלה אסורים לכל הדעות” והנשים האלה הן נשים טובות” אך התייאשו מן הצניעות.
ש: מה זאת אומרת התייאשו? הרי אף אחד לא כופה עליהן בגדים לא צנועים?!
ת: הן רואות שזו אופנה המתפשטת באומה” הן חושבות שזה סחף שאי אפשר לעצור” הן רואות שהרבנים אינם מוחים” אז גם הן נגררות לאיטן” לצערנו” לבושתנו ולחרפתנו.
ש: באמת למה רבנים אינם מוחים?
ת: כי גם הם מיואשים. הם רואים שהמצב מידרדר” מחליטים שזה תהליך בלתי הפיך” אז הם מניחים את הנשק” ויש שאף נותנים לזה לגיטימציה וכן נותנים לגיטימציה לפעילות מעורבת מכל מיני סוגים.
ש: אבל באמת כך היא ההלכה: “כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו נשמע” (יבמות סה ב). בשביל מה לדבר אל אנשים” אם ידוע מראש שלא ישמעו?
ת: אין זה מדויק. עיין שו”ע או”ח סי’ תרח ובמשנה ברורה את הגדרים. בכלל” ההגדרה של דבר הנשמע אינה הגדרה של כאן ועכשיו. במצות תוכחה צריך סבלנות הסטורית. הגדר של דבר הנשמע” אינו אם בפועל שומעים” אלא אם מבחינה שכלית ומוסרית מסוגלים לשמוע.
ש: אבל שוב אני שואל מה זה מועיל?
ת: עיין באריכות בסוגיה של תוכחה בשבת נה בעין איה שם. יש לזה תועלת מצדדים רבים.
א. גם אם זה לא מתקן” לפחות זה עוצר את ההידרדרות או מאט אותה.
ב. זה פועל במסתרים על הנשמות בין באופן מודע בין באופן לא מודע.
ג. דברי האמת נמצאים בחללו של עולם” על אף שאינם חודרים ללב” אך כאשר נפתחת שעת הכושר” הם חודרים” כמו שאמר הרבי מקוצק על והיו הדברים האלה על לבבכם. למה לא כתוב: בתוך לבבכם. כי לעיתים הלב אטום” והדברים אינם חודרים פנימה” רק מונחים עליו” אבל בעת הכושר” כאשר הלב נפתח” אז הם מוכנים שם וחודרים.
ד. זה משב רוח של טהרה ושל קדושה בעולם. עולם מקולקל שבו אנשי האמונה ואנשי רוח מרכינים ראשם ושותקים הוא אבוד” אך אם הם מרימים קולם” אז יש לכל העולם פנים אחרות.
ש: האם אין להיות ריאלי ולראות את המציאות כמו שהיא? האם לא צריך להיות מחובר לאומה?
ת: המציאות כמו שהיא – זה פנים המציאות” זה נשמת האומה” זה סגולת האומה. הטענה שיש לדבר אל העם איפה שהוא נמצא” היא נכונה” אך בתנאי שלא שוכחים שהאדם הוא לא רק גוף אלא גם ובעיקר נשמה” ואיפה שהנשמה נמצאת יש צניעות וטהרה” עדינות וענווה. מי שלא מתייאש מהאומה ומכל מעלותיה הטהורות” הוא המחובר אליה באמת. מי שלוחם בעד הקדושה” הוא הלוחם בעד כלל ישראל האמיתי הפנימי. הייאוש הוא הרעל הגדול!
ת: היצר הרע הוא הרעל הגדול…
ת: הייאוש מסוכן יותר ממנו. אמר המגיד ממזריץ’: היצר הרע” במקום להסית את האדם לחטוא” אומר לו: לא תצליח” זה אבוד” כל כך הרבה פעמים ניסית ולא עזר” חדל לך מזה. ואז הלוחם מניח את הנשק. להיות מנוצח בקרב” זה עדיין גבורה” הטרגדיה היא להיות מנוצח בלי קרב. וכל מי שנוצח בקרב” שמר את רוח הלחימה” ונוצח בקרב הבא או בקרבות הבאים.
ש: ובסיכום?
ת: לא להתייאש. להתחזק בצניעות – גם גברים” גם נשים וגם ביניהם. לא ידאג הצנוע ממה שלועגים לו. כך מתחיל השולחן ערוך: “ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת ד’ יתברך” אלא “ושיויתי ד’ לנגדי תמיד” הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים”.
