סיפור תשובה

לכל בעל תשובה יש מסלול עצמי וסיפור משלו שמביא אותו אל האמונה ואל עבודת ה’. כל אחד מטבע בריאתו בנוי אחרת ורואה אחרת את הדברים” אך בסופו של דבר – כולם מגיעים אל מרחב האמונה שפותחת לפניהם אינסוף דרכים חדשות ומרתקות בעבודת ה’…
.
אייל פישר (30) חייכן וזורם” הגיע אל המכון דרך כמה מסלולים מרתקים. הוא נולד והתחנך במושב ערוגות” בבית טוב” אך בית טיפוסי שאמנם מכיר במסורת ישראל ובמנהגים הכלליים אך לא מכיר בעומק הרעיון” וחזרה בתשובה נחשבה בעיניו ל’שיגעון'” לחריגה מחיים נורמטיביים.
הוא שירת כשש שנים בצבא כלוחם וקצין בסיירת מובחרת. וכמובן” לאחר מכן” כמו רבים רבים אחרים” יצא לטיול ארוך במזרח. “ביקשתי שקט נפשי” אחרי חיים אינטנסיביים של לימודים” בגרויות” שירות קבע בצבא. הרגשתי לחץ” שאני מתגלגל עם החיים ובעצם לא בוחר את המקום שלי בחיים” איפה אני עם המשפחה” עם החברים” ומה הם סדרי העדיפויות שהייתי רוצה בחיי…”. רבים מחבריו יוצאי הצבא קבעו מושבם בתל אביב ש”לא הרגישה לי נוח אף פעם”” כדי להמשיך יחד” חיי חברה בילויים וכל היתר. אייל בחר שלא להצטרף אליהם.
תחילה יצא לנפאל” שם הכיר את בית חב”ד בקטמנדו “מה שעזר לי לפוגג את הדחייה לדת ולהרגיש עם זה נעים”. אחר כך היה באוסטרליה ושם פגש אנשים שסיפרו לו על הודו כמקום רוחני” שאפילו חוזרים בו בתשובה… “זה דווקא סיקרן אותי” באותה תקופה כבר התחלתי להבין שאני נמשך ליהדות אך לא האמנתי שאני יכול לעשות את השינוי”
מה בעצם גרם לאייל להימשך ליהדות? “בצבא שירתו אתי בחורים דתיים איכותיים ועוצמתיים” ממכינות ומישיבות. השיח איתם התאים לי מאוד מבחינה ערכית” מה מעניין אותם” אילו מחשבות מלוות אותם… ויותר מזה בחיי היומיום” אתה נמצא אתם ורואה אנשים רגישים שאכפת להם מאוד מהאחר ומהכלל. במושב” הוא מודה” “לא מצאתי שיח ברובד כזה אמיתי ומתחשב והרגשתי בהמון מצבים חוסר שייכות לשיח ולסביבה” לא הרגשתי חיבור כמו שהרגשתי עם החבר’ה האלה מהצבא”.
בהמשך המסע” אייל הגיע להודו” למקום משמעותי מאוד בחייו” לסדנת ויפאסנה. הוא מספר” “זוהי סדנת שתיקה למשך עשרה ימים שאסור לך ליצור שום תקשורת” גם לא קשר עין עם אחרים. אתה לבד לבד עם עצמך… זה בכלל לא פשוט” כל היום מציפים אותי דברים מהעבר” ומהתת-מודע ואני חייב לעמוד מולם בלי יכולת לברוח.. יש שם צוות מפקח שאנשים יתנהגו נורמלי” ואם יש משהו חריג אצל משתתף” מפסיקים לו את הקורס. מה שעודד אותי להמשיך שהיו שם עוד ישראלים” והתנחמתי בעובדה שאם יקרה משהו” יהיה לי לפחות עם מי לדבר… אבל בסוף הקורס” היתה לי פתאום בהירות! הרגשתי משוחרר. זה חידד לי את המודעות העצמית לתנועות שבנפש. למשל” בצבא חשבתי הרבה על עניין הקשיחות שנדרשת ממני כמפקד” האם היא חלק ממני” או שאני צריך רק ללבוש את הדמות כדי לשרת את האחר” את הפקוד… זו עבודה… האם אני מבצע תפקוד שעוזר לאחר לקבל” או שאני רוצה שיהיה לי יותר נוח” משרת מתוך שליחות או עסוק בעצמי” היום אני מבין שזה מתקשר לי עם עבודת ה'” אז השאלה היא האם אני מתחבר לעבודת ה’ במקומות שנוחים לי או שאני מאמין בו ובשלמותו ומוכן להשתנות גם במקומות שמתנגשים עם מציאות עצמית שאני רגיל אליה ולהתחבר לעם ישראל מתוך הרגשת שליחות של המשכת מסורת אבותינו” ומתוך האמונה אני מוכן להשתנות למרחב חדש לא מוכר. זה לא תמיד נעים” בהתחלה היה מאוד קשה” היתה הרגשה קשה שנבעה מתוך הכרה שאני לא קרוב” שיש הרבה לשנות”.
מיד כשסיים את הויפאסנה חש רצון להרים טלפון לחבר מהצוות שלו בצבא” ולדבר עם… האבא שלו. “הייתי מתארח אצלם הרבה במושב קשת. הפשטות” החיבוק” המקום שהם נתנו לי תמיד להרגיש ממש שייך” גם שחיצונית הייתי ממש שונה” בלי שיפוטיות” זה פתח לי דלת לראות איך נראים החיים מבפנים. ומיד כשיצאתי מהויפאסנה” משפחתו עלתה לי לראש ומיד התקשרתי לחבר הזה ואמרתי שאני רוצה לפגוש את אביו. אביו הוא רב… הבנתי שאני רוצה להיפתח לזה” להתקדם מעשית ולהכיר יותר” בשיחה אתו עם החיוך הגדול שלו… אלא שעם כל הרצון שלי לא היה ברור איך מתחילים בכלל” מה שואלים” ובאמת לא ידעתי לומר לו בדיוק מה אני רוצה…”
מאז ואילך” הטיול שלו קיבל גוון אחר. לא עוד טיול תיירותי. “רציתי לסיים את הטיול בזמן שתיכננתי” ביקשתי להבין עד הסוף את התהליכים שאני עובר” כי בארץ” המציאות היא תובענית מדי. פה צריך לעשות” להגיב” לנמק… לא הרגשתי מספיק מוכן לזה”
בחזרה לארץ. ואמנם איך שחזר לארץ טָבע אל תוך המציאות. שיפור ציונים” פסיכומטרי” לימודים באוניברסיטה” מציאות סביבתית שלוחצת להמשיך הלאה ולהתקדם. אז הגיע ללימודים באוניברסיטה בבאר שבע “ראיתי פה הזדמנות להיות להתנתק קצת מהסביבה הרגילה שמכירה אותי. ולהתחיל לבחור את צורת החיים שתתאים לי יותר. הבחירה בלימודים הייתה בחירה שכלית של לימודי הנדסה” לבנות את עצמי” בתור אדם בוגר שיוכל לדאוג לעצמו ובעתיד לביתו כלכלית…
מה עם העולם הפנימי שנזנח? “כמובן” התעניינתי בבאר שבע” במקביל ללימודים האקדמיים” בלימודי יהדות. אז הגעתי ל’נפש יהודי’ ושם שאלו אותי מה הביא אותי אליהם” השבתי: כתוב לי יהודי בתעודת זהות” אבל אני לא יודע מה זה אומר לי” מה זה אומר עליי” אין לי עומק” ואני רוצה להכיר”. בד בבד הגיע ל’בית קרוב’ שבראשו עומד הרב סטיסקין מהיישוב מעון. זהו ‘בית יהודי’ לסטודנטים בלי רקע דתי” לשם הגיע אייל עם קוקו ושיער ארוך.
מה עם הסטודנטים האחרים שמגיעים למקומות אלו ולומדים יהדות? אומר אייל: “בתוך הבלבול” רואים הרבה צימאון. הרבה לומדים אך קשה להם להתחייב. ה’מהפך’ שצריך לעשות קשה. לכן”” מסביר אייל” “רואים בבאר שבע הרבה תנועות חברתיות – כמו גידול חיות מחמד” קיימוּת” טבעונות” שמירה על איכות הסביבה ועוד ועוד – ונראה לי שזה נותן מענה לאנשים שמחפשים אידיאל” שייכות” משמעות” וכמובן” התנועות האלו לא מחייבות שינוי של דרך חיים בצורה שלמה”
בבאר שבע” ב’בית קרוב'” למד בערבים בשיעורים ובבקרים בחברותא עם אב המשפחה המפעילה את הבית” שיאון” “עם רבנים” עם דמויות רציניות שהחיבור והקרבה אליהם עזרו לי מאוד. דמויות שהתיישבו לי” ועזרו לי לזרימה החופשית… אתה מרגיש שאתה לא לבד בדרך שבחרת לעצמך. אנשים באמת חיים כך. ושנתיים של לימודים שם נראו לי המשך טבעי לחיים שלי” אפילו שבהתחלה יש קשיים” ואתה לא יודע למקם את עצמך מבחינת חברים” משפחה. כל שלב בתשובה” זו התלבטות איך להכיל את הכל ואיך לגרום לסובבים אותי” בעיקר להורים שלי” להסכים ולהבין” ולחבר אותם לתהליך” לדוגמא” כאשר רציתי להכשיר את המטבח” הייתי חייב להבין בעצמי קודם מה חשוב” מהי ההלכה” ולשם כך הייתי צריך ללמוד הלכה לעומק. עם זאת צריך לדעת להסביר את זה לסביבה הקרובה” שכל עניין התשובה נשמע לה מפחיד” צריך להתנהל עם המון רגישות עד שיתרגלו לרעיון החדש” להסביר שהדברים לא כל כך מסובכים” ולהתפלל לה’ שהבקשה תתקבל בשמחה בצד השני”.
והנה” אייל פישר לומד כאן” במכון מאיר. למה? הוא אומר “היה לי רצון גדול לעשות עליית מדרגה” לאסוף את הכול” לגבש עמדה לגבי דרך החיים” ליצור תקופה משמעותית שתעזור לעצב את הדרך החדשה” ליצור בטחון בה” לעצב רצונות חדשים” לגבי המשך החיים” מבחינת איך אני רוצה שההמשך יראה” למצוא סביבה שיהיה ניתן להתפתח ולהתעצב בה. שמעתי על המכון מחברים” זה ממש משמח אותי שבכלל הגעתי לפה” פעם אם היו אומרים לי שאכנס למקום כזה” ובכלל אם היו אומרים לי ‘ישיבה’ הייתי מגיב – אין מצב… אך אחרי שהבנתי את הרעיון של המכון” שזה מתאים לאנשים כמוני” שלא אהיה לבד” שיש עוד אנשים באותו המצב שמגיעים ומצליחים למצוא מקום נוח להתחבר” פשוט באתי” באתי בהתחלה בהיסוס רק לברר על איך אפשר להצטרף ונשארתי” ואחרי התלבטויות והתייעצות עם הרב סטיסקין אני ממשיך ומשלב גם את לימודי התואר בהנדסת מכונות ובע”ה אסיים אותם שנה הבאה”.
ולימודים דרך ערוץ האינטרנט של המכון? אייל מתלבט ועונה: “זה עוזר למי שכבר מכיר לשמור על קשר אבל כאן אתה סופג את הרוח. הרוח כאן היא תנועה של חיפוש. יש לך שותפים שגם הם בונים את עצמם” ועצם האינטראקציה בינינו נותנת לנו המון” חוץ מזה שעצם הקירבה לרבנים במכון” לדמויות כל כך עוצמתיות יוצרת מסירה ולימוד של משהו שהוא הרבה מעבר לידיעה השכלית” מה שיוצר גדילה ורצון לאמץ נורמה גבוהה כדי להרגיש ראוי למפגש עם דמויות כאלו… כל האווירה במכון מאוד בונה” וזה יוצר סביבת צמיחה אדירה” ממש שמח שזכיתי להגיע לפה”.