הנשמות החדשות אינן מסתפקות בכלים רגילים בלבד של לימוד פרונטלי. למרות שעדיין רוב הלימוד הוא מן המורה אל התלמיד” יש צורך בשימוש בכלים חווייתיים בחינוך. וזה למה? כדי שהלימוד יהיה לא רק שכלי אלא גם יחדור לעומק אישיותם.
אפשר למשל להתחיל את היום הלימודים בתרגילים של EMDR או SOMATIC EXPERIENCE. אפשר בהמשך שהשיעור יתחיל מציור שהתלמידים צריכים להעתיק מהלוח על פרשת שבוע ולאחר מכן לדבר על הנושא המצויר. אפשר גם בתום כל שיעור על פרשת שבוע לדמיין יחד עם התלמידים את מה שלמדנו” ‘להיות שם’ ממש. ואם למדנו סוגיה במשנה אפשר שנשחק במשחק חי את הסוגיה ההלכתית. אך כאמור עיקר הלימוד הוא עמל” עומק” השתדלות…
עיקר השימוש בכלים חווייתיים במערכת החינוך צריך להיות להכשרת המורים דווקא. כי בניין המקום העצמי של המורה גורם בצורה ישירה שינוי בעולמו הציורי של התלמיד. ולא רק מצד זה שהמורה ילמד את הכלים לתלמידים אלא בעיקר מעצם השינויים האישיותיים שחלים אצל המורים ניתן להעצים את מלאכת עבודתם” את עומק החיבור בינם לבין תלמידיהם” את היכולת לא רק להתאפק שלא לכעוס אלא באמת בפנים לא לכעוס. הבדיחה האומרת שאם שמו כדור ריטלין לכוס של המורה יש סיכוי שנוריד את כדורי הריטלין של התלמידים אינה רק בדיחה… ככל שנשנה את האקלים הפנימי של העוסקים בהוראה ככה נשנה את הגישה הפנימית של המשפיע ביחס למושפע. כי בסוף ראוי שמורה יהיה לא רק מעביר תוכן” אפילו לבגרות” אלא בעיקר דמות חינוכית. שיחות אישיות” משחק עם התלמידים הצעירים בזמן ההפסקה” תפילה עליהם” הם אולי האבני בניין של חינוך מעמיק” שמחבר יותר את הילד לעצמו.
אולם כאמור” מערכת חינוכית העוסקת בחוויות בלבד דומה לעבודת ‘בעל פעור'” בזה שלוקחת את הדרגה הנמוכה של החוויה ומהללת אותה בצורה בלעדית. היא אינה נכונה. אבל גם אי שימוש בכלים חווייתיים אינו נכון וכנראה דורש תיקון.
יצא לאור ספר חדש: ‘אומנות החיבוק’ של ד”ר אבולעפיה.
