הם בחרב” ואנו בשם ד’

כאשר בני ישראל מבקשים לעבור דרך ארץ אדום משיב אדום – “לא תעבור בי פן בחרב אצא לקראתך” (במדבר כ יח). רש”י מסביר את דברי אדום (שם) – אתם מתגאים בקול שהורישכם אביכם ואמרתם: “ונצעק אל ד’ וישמע את קולנו”” ואני אצא אליכם במה שהורישני אבי “ועל חרבך תחיה”. ואכן כוחו של עם ישראל באמונה במוסר ובצדק. בכוח זה הוא צועד במעלה הדורות וגובר על המכשולים והאויבים האורבים לו בדרכו. הכוח הרוחני שבישראל הוא כוח תורשתי” “מורשה קהילת יעקב” שיורשים אותו אנו מדור לדור מאבותינו” ואשר הוטבע בנו על ידי הקב”ה” ש”בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו”.
לעומת זאת” להבדיל מישראל” אדום ואומות העולם ההולכים בדרכו של אדום כאז כן עתה” באים בכוח החרב המרמזת על השאיפה לגבור ולהחריב את הזולת.
נכון לעכשיו” האיום בחרב על ישראל או בחרם על ישראל לא ירתיע אותנו ולא יפחיד אותנו” וישראל שמלומד מדורי דורות לבוא בכוח האמונה” הצדק והמוסר” יודע ויידע גם להחזיק בחרב” כשם שעשה זאת לסיחון מלך האמורי “ויכהו ישראל לפי חרב ויירש את ארצו” (כא כד).
גם בדורנו הוכחנו שעם ישראל יודע לאחוז בחרב ולנצח את אויביו וגם להיות מוסרי” עד אשר יגיעו ימים שעליהם מנבא הנביא ישעיהו “לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה” מתי? כאשר “יהודה לעולם תשב וירושלים לדור ודור”.
מהמצפה לישועות