השפעת ההורים ביצירת קשר זוגי לנישואין

ישנם הורים” המתוסכלים מהקשיים שמתגלים בזוגיות של ילדיהם. אולם לעיתים” להורים יש חלק בקשיים אלו. ברצוני להצביע על גורמים אפשריים בחינוך הילדים” שעלולים להשפיע על מסוגלותו של הילד לפתח זוגיות יציבה:
” ההורים ה”מושלמים”:
הם רוצים להיות דוגמא אישית מושלמת” מתוך אחריות לחינוך ילדיהם. יוצרים אווירה” בה אין קונפליקטים וההורים תמיד יודעים להגיב בנימוס ובנחמדות. הילדים צריכים לראות” שהכל טוב. יש כללים ברורים ומדויקים” שאסור לסטות ולטעות. מי שטועה” חווה ביקורת. הילדים רואים הורים שחיים בבית” בקווים מקבילים” שלא נפגשים. כלפי חוץ” מצטלמים טוב” אך לא חיים באמת. אלה בד”כ הורים” שגם ימנעו מריבות בין ילדיהם” כדי שיהיה “שקט ונעים” ויחליטו להם כיצד להתנהג. המשפחה מעוצבת (ועצובה).
מי שחי כך” קרוב לוודאי” שיחפש את בן הזוג ה”מושלם”” כמו המודל שחווה בבית. מאחר ולא קיים האדם המושלם” הרי שתמיד תהיה ביקורת והקשר ייפסק כל פעם מחדש.
הילדים שלא חווים קונפליקטים” אינם יודעים כיצד מתמודדים עם ניגודים” שבהכרח יהיו בזוגיות. בדייט” כל קונפליקט” מפסיק את הקשר. כי מה שלא מוכר – מפחיד. קונפליקטים” הם נקודות מגע והתחככות בין אנשים. אמנם יש את כאב הניגודים” אך יחד עם זאת” יש תנועה של חיי אמת” שכל אחד מבטא את עצמיותו. לומדים איך יוצאים ממשבר מחוזקים” מתחשבים” מבינים וקרובים יותר… (ייתכן גם פחד מקונפליקטים” בגלל מודל הפוך: הורות ללא אחריות -מריבות הורים קשות ומכאיבות.)
נמצא” שההורים משדרים לילדיהם” המושפעים מהם” חוסר בגמישות וקבלת האחר” בעוד שגמישות וקבלה” הן יסודות ביצירת קשר זוגי נכון.
” ההורים הדואגים:
רואים את תפקידם” במילוי צורכי הילדים” גם כשהם יכולים לדאוג לעצמם. הם מרגישים סיפוק רב” בנתינה המתמדת” שחלילה לא יחסר לילדים דבר. הילדים גדלים כנזקקים ופעמים גם כחלשים. ההורה משדר לילדו: “אתה לא מסוגל לבד” לכן אני דואג לך תמיד”. בוגר שהתרגל לקבל” יחפש בבת הזוג” מה הוא יקבל ממנה ולא מה יוכל להעניק לה.
בחור או בחורה” שגדלים בקשיחות ובדאגת יתר” מתקשים להיות עצמאיים ויציבים מול הוריהם. הם בד”כ מרַצים” “טובים”” או עצובים” עצבניים ו/או ביקורתיים ומסתגרים” שמשום מה” לא “הולך להם” בדייטים. יש להם הסברים רציונאליים “צודקים”” אך לא יעילים.
” ההורים הלחוצים:
המדד בעיניהם לזמן הראוי לחתונת ילדם” תלוי ב”גיל”” ב”מה יגידו” ו”למה זה קורה אצלנו”. לחוצים מהמצב” תוך התעלמות מטובת הילד” והם מבקרים אותו באופן גלוי או סמוי. הם אולי שוכחים מרוב לחץ” שהשותף השלישי” בורא עולם” נמצא בתמונה וכי “לא מחשבותי מחשבותיכם”. מסע חיי אדם” הוא יחיד ומיוחד. ייתכן גם” שעדיין אין בשלות לזוגיות למרות הגיל. יש לכבד את יכולת הילדים ואין להורים שליטה על מסלול חייהם.
לכן הַמלצתי להורים:
1. לבדוק מה מתוך מה שנכתב לעיל מוכר לכם” וכדאי גם לטובתכם ליצור שינוי באווירה המשפחתית.
2. לנתק את חבל הטבור הנפשי” שעדיין מחובר לילדיכם. בגזירת חבל הטבור” התינוק בוכה והאם שמחה. כשתאמינו ותסמכו על ילדיכם” תשמחו שהילדים מוצאים את דרכם” מתוך התמודדות בקשיי החיים. כך יזכו לעצמאות” בשלות וביטחון” ביצירת זוגיות כנה” מתמודדת” שמחה ומרגשת.