ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: שמות
פרשה נוכחית: וארא
פרשה הבאה: בא
 


תורת ביכורים לשנת הארבעים

הרב אייל ורד

חג מתן תורה הוא גם חג הביכורים. לכאורה מדובר בשני קצוות. התורה - היא מן השמים ממעל ומשתלשלת לעולמנו השפל כדי לרומם אותו, לעדן אותו, להפוך אותו לכלי ראוי להשראת שכינה עדינה ונקיה ומצוחצחת. התורה היא אור.
ואילו הביכורים, מוצאם מן האדמה, מן הארץ השפלה, והפרי - הוא מתוק ומלא סוכר, מתיקות שמושכת אל החומר ואל התענוג. איך אם כן גרים ביחד באותו חג שני כיוונים שנראים לכאורה הפוכים?
לאמיתו של דבר, אין כאן הפכים אלא יש כאן השלמה גדולה.
כי מתן תורה בו' בסיוון היה רק תחילת הדרך. התורה היא כתב ומכתב. הכתב זוהי תורה שבכתב שניתנה לנו בסיני. אך המכתב - זו הכתובת של הכתב. יש לתורה כתובת. הכתב הזה לא נכתב באוויר. הוא כתוב על ממשות כלשהי שראויה לקלוט אותו ולהפוך את האותיות לאותיות חיים. והכתובת היא אחת - ארץ ישראל.
כך יאמר משה רבינו לעם ישראל בתחילת ספר דברים 'ה' אלהינו דיבר אלינו בחורב לאמר - רב לכם שבת בהר הזה, פנו וסעו לכם בואו הר האמורי ואל כל שכניו'.
כמה נוקבים דברי הכלי יקר במקום: 'רב לכם שבת בהר הזה פנו וסעו לכם. זו תוכחה ראשונה על שהאנשים שנאו את הארץ ונתישבו בהר זה ישיבה של קבע ולא פנו פניהם אל הארץ מקום מיוחד לקיום המצוות, ורב לכם הוא מלשון רב לכם בני לוי. (במדבר טז ז) כלומר המעט הוא המרד והמעל הזה כי רב הוא באמת לכם ענין שבת ישיבה של קבע בהר הזה, פנו הסבו פניכם אל הארץ וסעו לכם אל עצמות מקור שלכם כי משם נוצר חומר של אדה"ר כדרך שאמר לאברהם לך לך.'
עצמות מקור שלכם... זוהי ארץ ישראל. היא המצע עליו נשתלת התורה כדי לתת את פירותיה בעין יפה.
ולכן - חג הביכורים הוא גם חג מתן תורה. שני קצוות של אותה הופעה. הרעיון והיישום. האידיאל והמעשה. התורה וארץ ישראל הם הכתב והמכתב.
למדנו אם כן שלתורה יש כתובת אחת ברורה ובלעדית, והיא ארץ ישראל. ומחוץ לארץ ישראל אין תורה. יש לימוד תורה, כי את התורה ניתן ללמוד בכל מקום ובכל זמן. אך תורה, התורה, קיום וחיי התורה אינם אלא בארץ ישראל.
התורה הנלמדת בארץ ישראל היא השלמה המלאה והעמוקה. היא עוסקת בכל תחומי החיים שבאים לידי ביטוי בחיי עם על אדמתו באופן עצמאי. היא מתבוננת על מאורעות התקופה ומנסה ללמוד מהם מהו הרצון האלוקי, היא מנסה לעצב ולהוביל את המציאות ולא רק להגיב אליה או להתגונן מפניה.
זוהי תורת ארץ ישראל. זוהי תורת חג השבועות , הביכורים ומתן תורה.
ובחג הזה, אנחנו זוכים לציין ארבעים שנה של תורת ארץ ישראל כאן במכון מאיר בירושלים.
מרבית הקוראים מכירים את מכון מאיר דרך האתר והשיעורים הרבים. אך מאחורי המצלמות מתרחשים דברים חשובים ביותר , מידי יום ממש מגיעים תלמידים , חלקם הגדול דורכים בפעם הראשנה על מפתן בית מדרש, פותחים בפעם הראשונה ספר, , על פניהם פעמים רבות תהיה, התרגשות, סקרנות, חיפוש, הם כבר אחרי העניין הוירטואלי, אחרי השיעורים באינטרנט או קריאת העלון. הם באו אל הדבר בעצמו. אל בית המדרש, אל התורה, אל הספרים עם הריח הישן , אל הספסלים והשולחנות, את אוזניות השמע של המחשב, השקטות כל כך, מחליפה כעת המולת בית המדרש והקולות הרבים.

וכאן הם נפגשים עם מתן תורה מצד אחד ועם ביכורים מצד שני. עם תורה הנלמדת במלא רחבה , החל מיסודות האמונה, המוסר והמידות, בסיסי ההלכה, צעדים ראשונים בגמרא, ומעלה ברמות השונות, יחד עם ליווי אישי בתוככי התהליך העדין והמורכב הזה שנקרא חזרה בתשובה. ויחד עם זה הם גם פוגשים ביכורים- ארץ ישראל, תורת ארץ ישראל המתבוננת על התקופה, ומעמיקה בה בעקבותיו של הרואה הגדול הרב קוק זצ"ל. כאן הם מתחנכים לחזור חזרה למעגלי השפעה ונתינה בחברה הישראלית, בתורה , חינוך, התיישבות, ובכל מעגל מעשי של תרומה לכלל, מתוך אהבה ואמונה.

מכון מאיר חוגג ארבעים. אך לאמיתו של דבר זו לא חגיגה שלנו. אנחנו חשים עצמנו שליחים של כל המעגלים הרחבים של הציבור האמוני, שליחים להביא את דבר התורה השלמה, תורת ארץ ישראל, תורת גאולה ללבבות מצפים ופתוחים. אנחנו שליחים שלכם. והשליחות הזו היא גם אחריות, אך גם נותנת כוח לעמוד במשימה הזו, של העמדת תורה מאירה ומשמחת, מלאת אמונה ואהבה לכל חלקי העם.

ולכן, ההודיה והחגיגה היא של כל אשר רואה עצמו שותף למכון מאיר, ללומדי התורה הרבים, לשותפים בהחזקת העול, לתלמידים ולבוגרים הרבים מן הארץ ומעולם, לרבנים ולמחנכים, ובראשם - לרב דב הכהן ביגון העומד בראש המפעל הגדול הזה.
יזכנו הקדוש ברוך הוא להוסיף כפליים עוז ותושיה, לקראת ארבעים שנה הבאות עלינו לטובה, 'ככוחנו אז כן כוחנו עתה ולצאת ולבוא' ביתר שאת וכוח. אמן ואמן.

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: