הרב חגי לונדין
מעבר לעובדה שליל ל”ג בעומר הוא לילה שכדאי מאוד לסגור בו את התריסים לפני שהבית יתמלא עשן” ישנן עוד כמה עובדות שכדאי לדעת על התאריך הזה. למשל שבל”ג בעומר הוקמו הפלמ”ח” הגדנ”ע ובני עקיבא. אבל יותר מכול” ל”ג בעומר מציין תקווה. תקווה שהאש יכולה לגרש את החושך.
בי”ח באייר אנו מציינים את ל”ג בעומר (היום השלושים ושלושה של ימי ספירת העומר” החלים בין פסח לשבועות” ונקראים כך על שם קורבן העומר” שהיה מוקרב בבית המקדש במוצאי חג הפסח). הסיבה הרשמית לציון מיוחד של יום זה” מצויה בדברי התלמוד (יבמות סב” ב): “שנים עשר אלף זוגות תלמידים היו לו לרבי עקיבא… וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה והיה העולם שמם… כולם מתו מפסח ועד עצרת (חג שבועות)”. בתקופה שבין פסח לשבועות קרה אסון נורא בעם ישראל – התרחשה מיתה המונית של האליטה התורנית מסיבה לא ברורה. לכן נוהגים בימים שבין פסח לשבועות מנהגי אבלות (לא מתגלחים” לא מתחתנים וכדומה). אולם מוסיף רבי מנחם המאירי” ממפרשי התלמוד: “וקבלה בידי הגאונים שביום ל”ג בעומר פסקה המיתה ונוהגים מתוך כך שלא להתענות בו”.
מן הסתם נוכל לשאול את עצמנו מדוע ראו חכמים לקבוע ימי אבל לאומי לדורות עקב מיתה” טרגית ככל שתהיה” של כמה אלפי תלמידים” ועל אותו משקל נוכל לשאול” מדוע נקבע יום חג לדורות עקב הפסקת המיתה? על זאת עונה רב שרירא גאון” מגדולי ישראל שלפני כאלף שנה” באיגרתו המפורסמת: “והעמיד רבי עקיבא תלמידים הרבה” והוה שמדא (שמד) על תלמידי רבי עקיבא”. מתוך מקורות נוספים” תורניים והיסטוריים” ככל הנראה מתכוון רב שרירא לומר כי תלמידי רבי עקיבא השתתפו במרד בר כוכבא כנגד הרומאים ושם מצאו את מותם (“שמד”). האבל על מותם והשמחה על הפסקתו – הם הסיבה העומדת מאחורי ציון הימים הללו.
ספירת העומר ול”ג בעומר נחקקו בלב האומה לדורות” כי הם זכר למרד האחרון לפני היציאה הארוכה לגלות. בל”ג בעומר אנו נוהגים להדליק מדורות (ששימשו סימן איתות בזמן המרד)” כי אלו ימים המזכירים לנו את אש הלאומיות הישראלית שאינה נכבית למרות חושך הגלות. לא בכדי המסורת היהודית מציינת את ל”ג בעומר כיום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי” מתלמידיו הבולטים של רבי עקיבא ומייסד תורת הקבלה. רבי שמעון בר יוחאי מוזכר בתלמוד כאחד המתנגדים הגדולים לכיבוש הרומאי” ובתורת הסוד שיצאה מבית מדרשו” מצויים כיסופים אדירים לחזרת האומה לארצה ולריבונותה. מטרתה של תורת הנסתר היא לחנך למבט הרואה מעבר לפני השטח. להביט פנימה ולראות את העתיד הצפון בתוך המציאות העגמומית הנוכחית. התלמוד מספר (מכות כד” ב) כי “פעם אחת היו עולים (חכמי ישראל) לירושלים… כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים התחילו הן בוכים ורבי עקיבא מצחק. אמרו לו: מפני מה אתה מצחק? אמר להם: מפני מה אתם בוכים? אמרו לו: מקום שכתוב בו ‘והזר הקרב יומת’ ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה? אמר להן: לכך אני מצחק… ב(נבואת) אוריה כתיב ‘לכן בגללכם ציון שדה תחרש’ (פסוק המתאר את החורבן המתבטא כאמור בשועלים שהלכו במקום בית המקדש); ב(נבואת) זכריה כתיב ‘עוד ישבו זקנים וזקנות ברחובות ירושלים’. עד שלא נתקיימה נבואתו של אוריה הייתי מתיירא שלא תתקיים נבואתו של זכריה. עכשיו שנתקיימה נבואתו של אוריה בידוע שנבואתו של זכריה מתקיימת בלשון הזה. אמרו לו: עקיבא נחמתנו” עקיבא נחמתנו”.
ייתכן שזו אף הסיבה הפנימית למנהג הילדים שהשתרש בזמנו (לפני עידן המחשב) לשחק בל”ג בעומר בחץ וקשת. תלמידי רבי עקיבא יצאו להילחם ברומאים כשחץ וקשת בידם. הם מן הסתם ידעו שאין להם סיכוי רב כנגד האימפריה הרומאית; על פי החישובים “הריאליים”” “התקשורתיים” ו”הפוליטיים” – המרד ייכשל. למרות זאת” כדוגמת החץ והקשת” הם כיוונו לַמרחק” אל העתיד. כדוגמת רבם” רבי עקיבא” הם ידעו שאפשר לצחוק למציאות בפרצוף. המערכה לא תוכרע מיד” זה ייקח זמן. אולי דור” אולי כמה דורות ואולי יותר – אולם בסופו של דבר עם ישראל ישוב לארצו ורומא תהפוך להיסטוריה.
בל”ג בעומר אנו נזכרים כי אף שיש חושך מסביב” האש ממשיכה לבעור. האור מנצח בסוף” גם אם זה ייארך אלפיים שנה. יש לנו זמן (ובינתיים נצלים תפוחי האדמה במדורה” שזה גם נחמד).
לקוח מתוך הספר ‘עיין ערך יהדות’ שיוצא השבוע בהוצאת ידיעות ספרים.
