ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: שמות
פרשה נוכחית: וארא
פרשה הבאה: בא
 


סיפורו של מתן שי

-----

"היה זנב לאריות ולא ראש לשועלים"
מה הביא תושב סין העשירה, המציעה לכול תורות ורפואות למכביר, לקבוע את מקומו כיהודי, כאן, בארץ ישראל, במכון מאיר?
מתן שי נשמע שם ישראלי שורשי, אבל לא. מתן הוא סיני שנתגייר. ממשפחה בודהיסטית-טאואיסטית, עובדת אלילים. לאביו פסלים בבית, ולכל אחד יש שם של אחד מאבותיו ואליהם הוא מתפלל...
סיפורו מתחיל כאשר התייתם מאמו בגיל עשר. בסין, משפחה שכולה היא משפחה מקוללת שיש להתרחק ממנה. כך בשנות היתמות הראשונות שלו התרחקו ממנו כל חבריו. הטאואיזם שמטיף להיות אנשים טובים וחומלים, העלה בו מיד שאלות של 'כפירה' לנוכח גילויי שנאה בקרב בני משפחתו ובקרב החברה שבה הוא חי. ה'דת' הזאת, החליט, היא שקר. "לא ראיתי בחיים אהבה ורחמנות" הוא מספר.
פעם לימד אותם המורה בתיכון כי לכל דבר צריך לחפש את המקור שלו. כמו למשל, המקור למבנה האווירון הוא הציפור... "התחלתי לחשוב ולחפש מה המקור של האלילים, ה'בודהות,' של הסינים המאמינים בהם, מי היו אבות אבותיו הראשונים של העם הסיני? ובכלל, חשבתי, בעצם כל העמים יש להם איזהו שהוא מקור שהיה בהתחלה. אז חשבתי הרבה על כך שאצטרך יום אחד לחפש לאיזה עם יש את הסיפור הכי אמתי, שהוא מגיע אל האל הכי אמתי." כך בשנות נעוריו הטרידו אותו מחשבות, שהוא בעצם לא נמצא במקום הנכון, שהוא חי בשקר, שלבודהיזם ולטאואיזם אין מה לומר לו. האפשרות השניה היתה להיות אתיאיסט, כמו רוב רובם של הסינים. "אבל להיות אתיאיסט לא יכולתי, כי היינו הולכים פעם בשנה לכפר שיש שם 'מדיומים' המתַקשרים עם המתים. השאלה העיקרית שהיו נשאלים המדיומים היתה על ידי קרובי הנפטר - איפה הוא החביא את הכסף... והמדיומים, למרבה הפלא ידעו תמיד את התשובות וכיוונו את השואלים למקום ששם היה מוחבא הכסף. "כך לא הייתי דתי, אך גם אתיאיסט לא יכולתי להיות. כי האמנתי שיש באמת רוח..."
הבלבול הזה הטריד אותו בכל שנות נעוריו. הוא נכנס ללמוד באוניברסיטה לימודי הוראת האנגלית. כל מי שלומד חינוך, מחויב ללמוד קודם איך להיות אדם טוב... לצורך זה המליץ לו המרצה הפרופסור על עשרה ספרים עתיקים שילמדו אותו את המורשת הסינית ויהפכו אותו לאדם טוב יותר. אחד מהם היה ספר התנ"ך שעליו אמר המרצה שלו כי הם מאמינים שזה ספר החכמה הכי גבוה, שהשפיע על חוקי העמים. "החלטתי שאני מתחיל עם התנ"ך מספר בראשית, וככל שהתקדמתי הבנתי שזה מה שאני מחפש כל הזמן. אדם הראשון דיבר פנים אל פנים עם אלהים... אחר כך מגדל בבל, עד שהוא בלבל אותם, וכך נוצרו העמים השונים שכבר לא יכלו לראות את ה', וכך הסיפור של אלהים הפך לגרסאות שונות" מספר מתן, "הבנתי שיש עם אחד, והוא העם שחי חיים הכי אמתיים".
הוא הרחיב את לימודיו וקרא ספרי הסטוריה, קרא על השואה, והבין פתאום, שכמה שמענים את העם הזה הוא יותר מתחזק, בעוד שעמים אחרים שהיו בשיא תפארתם כבר לא קיימים כמו בבל וכמו יוון.
נוסיף לכך את העובדה, כמו שהוא מספר, שבסין יש הערכה גדולה ליהודים, כמי שנותנים חינוך טוב, וכמי שהם חכמים מאוד. "הספר שהכי דיבר אלי הוא ספר משלי. לא ידעתי מאבי מהו חינוך. הוא תמיד היה עסוק, ולא היה אכפת לו איך אני גדל, ופתאום אני קורא דברי מוסר כמו אבא לבן. 'שמע בני מוסר אביך...' ונותן הנחיות לחיים טובים... והספר שעשה אצלי תפנית משמעותית הוא ספר יונה. פתאום ראיתי את ההבדל הענק בין הטאואיזם לבין היהדות. דרך ספר יונה הבנתי שיש דרך של תשובה, שאפשר לתקן את המעשים שלנו, שיש מחויבות. הבנתי שיהדות זה לא דיבורים באוויר, יהודי הוא בן אדם אמתי שלא רק שומע אלא גם מקיים מה שאלהים ציווה אותו. והדבר הכי משמעותי בעיני הוא שעם ישראל שהיה חלש ומפוזר אלפיים שנה חוזר לארץ ישראל כדברי הנביאים, והופך להיות עם חזק, והשפה העברית קמה לתחיה! זה היה פלא בעיני. פשוט נס..."
וכך כל מה שהיה בגדר חלום לא ברור, החל קורם עור וגידים. "עכשיו ידעתי שאני צריך מנטור, רב, שיכוון אותי וילמד אותי בדיוק איך להיות בן אדם טוב". מתי בדיוק? לא ידע... עד שפגש את אשתו באחת המסיבות, וסיפר לה כל מה שעובר עליו. היא, בת למשפחה אתיאיסטית, "נדלקה" והם החליטו שאת ירח הדבש כשיתחתנו, יעשו בארץ. "הגענו לארץ, התאהבנו בה, וקיווינו שנחזור אליה". וכשחזרו לסין, מספר מתן "הרגשתי ריקנות נוראה, שאין לי מה לעשות שם אלא רק לחכות למוות. היה לי צימאון ללמוד ולהגשים את החלום. ולבוא לארץ".
מתן חיפש באינטרנט ומצא אולפן לעברית בארץ בקיבוץ רמת יוחנן. הם הגיעו לקיבוץ, ואחרי כמה חודשים החליטו להתגייר. אז הפנו אותם לרב רפורמי "רב שלא מאמין באלהים", וזה נראה להם מגוחך... החליטו לחפש רב אורתודוקסי, כך התקשרו לרב דינקביץ שלא המליץ להם על גיור אם הם מתכוונים להיות חילוניים. הוא הפנה אותם לרבנות, ואחרי שפתחו תיק גיור, קיבלו אותם בקיבוץ שדה אליהו.
מתן מתלהב ומספר על הנס הגדול שקרה להם, כשבאו שוטרים לפתע וביקשו מהם לארוז ולעזוב את הארץ בטענה שתוקף הוויזה שלהם פג. אבל היו להם עוד חודשיים בויזה תלמיד שלהם, אך לשוטרים לא אכפת... לקחו אותם עם כל המזוודות לחיפה. "התפללנו כל כך חזק, והמשפחות המאמצות שלנו מהקיבוצים התערבו. הסתבר כי במשרד הפנים הם רשומים כתיירים "זאת רק השגחת ה', בלי עזרת ה' לא היינו פה היום". כשהבינו שחלה טעות במשרד הפנים החזירו אותם.
הם קיבלו אישור לגיור, וכך כתלמידים אקסטרניים היו באים מידי יום משדמות מחולה, הוא למכון מאיר והיא למכון אורה...
והיום, שלוש שנים מאז באו בפעם הראשונה לארץ, הם יהודים לכל דבר...

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: