‘עשרת ימי תשועה’ שאנחנו בתוכם יכולים להיות מבוארים משני מבטים הפוכים.
המבט העכשווי” נקרא לזה כך” מחבר את יום השואה ליום העצמאות ומביט בשואה כצידוק המוסרי המרכזי להקמת מדינת היהודים. ראו מה קרה לנו בארצות הגויים” ובנאורות שבהם” ראו כיצד ניסו להשמיד להרוג ולאבד. ואנחנו נשבענו – לא עוד. שוב לא יעמוד עם היהודי חסר אונים כנגד אויביו המנסים להשמידו. מכאן – מצעד החיים ומטוסי חיל האוויר הטסים מעל אושוויץ” מכאן הנוהל הקבוע שבו כל אורח רם דרג מובא לכותל ומייד אחריו ליד ושם לצפות בזוועה ולהבין למה אין ליהודים שום מקום אחר בעולם מלבד המדינה שלנו כאן.
אנו עומדים דום מול המבט הזה. והוא אמת לאמיתה. מסקנת הגלות היא ההשמדה. והשואה איננה מוטציה היסטורית אלא היא פרי נורא של מאות שנות אנטישמיות שהלכו והבשילו עד שנתחברה יכולת נוראה לכוונה נוראה ממנה” וביחד” עם שיתוף פעולה מלא של כל עממי אירופה הצבועים – קמו עלינו לכלותנו.
על פי המבט הזה” השואה הצדיקה את הקמת מדינת ישראל ואולי אף זירזה את הקמת המדינה” כאשר אומות העולם בעלות הברית” מצפונם נקף אותם” והם אפשרו” גם אם לא סייעו” הקמת מדינת היהודים.
כך גם מופיע במגילת העצמאות – ‘השואה שנתחוללה על עם ישראל בזמן האחרון” בה הוכרעו לטבח מיליונים יהודים באירופה” הוכיחה מחדש בעליל את ההכרה בפתרון בעיית העם היהודי מחוסר המולדת והעצמאות על-ידי חידוש המדינה היהודית בארץ-ישראל” אשר תפתח לרווחה את שעדי המולדת לכל יהודי ותעניק לעם היהודי מעמד של אומה שוות-זכויות בתוך משפחת העמים’.
כאמור- זהו מבט אמיתי ונכון.
אך יש גם מבט נוסף. עמוק יותר ופנימי. ובו – תהליך גאולת ישראל הוא הציר המרכזי” והוא מתחיל הרבה הרבה לפני השואה. עוד בימי הבית יוסף ותלמידיו” תלמידי הבעל שם טוב והגר”א” ועד למהר”ל מפראג. כל אלו מכינים את התשתית לקץ הגאולה vהולך וקרב. זהו תהליך עומק ששום דבר לא יכול לעצור אותו. מדינת ישראל לא קמה בגלל השואה אלא למרות השואה. למרות שניסו לעצור אותנו באופן הכי נורא – קמנו מעפר ואפר והמשכנו במסע שהתחיל כבר חמש מאות שנה קודם לכן ” חזרת שכינה לארצה וחזרת ישראל לארצו.
השואה לא מהווה צידוק להקמת מדינת ישראל. השואה איננה צידוק כלל אלא היא כתב אישום חריף מאין כמותו לרשעת העמים כולם שרצחו וטבחו” או שידעו ולא סייעו. ומאחורי רשעה זו עומדת ההתנגדות העיוורת לתהליך הגאולה הזה שלא יותיר אפשרות לאנושות להמשיך במהלכה הרגיל אלא יחייב אותה להתמודד מול המוסר והיושר והצדק שמביא איתו עם עולם.
הצידוק להקמת מדינת ישראל הוא הבטחת הקדוש ברוך הוא לאבות וכריתת הברית על הארץ (הנביא ישעיהו” הרמב”ן בהוספה למצוות עשה ד” הרמב”ם בהלכות מלכים” המהר”ל מפראג והכוזרי).
התנועה ההיסטורית הכבירה הזאת בת מאות ואלפי שנים – היא הצידוק והמנוע להקמת מדינת ישראל. והשואה היא הנסיון הגדול ביותר למנוע את הקמת המדינה הזאת.
שני המבטים הללו הם אמת. האחד מביט מקרוב” הזוועה כל כך נוראה ואיומה – שכל מי שלב אנוש לו חייב להודות בכך.
אך בלי שנרצה – אנחנו הולכים ונדחקים לעבר המבט השני. השואה לבדה כבר לא מספיקה. עמים אחרים טוענים שגם להם נעשתה שואה. [ויש כאלו שבחציפותם טוענים שאנו עשינו להם אותה” ובראשם עומד – איך לא – מכחיש שואה רשמי].
אנחנו לא צריכים שום הצדקה להקמת מדינת היהודים. זוהי תנועה היסטורית אלוקית של אלפי שנים עם חתירה מתמדת של היהודים חזרה לארצם. השואה ניסתה להרוס מהלך זה. ואנחנו – קמנו ונתעודד מתוך אפר ועפר להמשיך את מה שהחילונו בו ולא נוכל להפסיק – להודיע שיש אומה אלוקית בעולם הזה” נבחרת” החוזרת לארצה לחיות את חייה על פי תורתה ולהאיר לעולם כולו מוסר” צדק” יושר וחיים.
