הפסח נקרא על שם הפסיחה שפסח הקב”ה בחמלתו הגדולה על בתי ישראל” ככתוב: “ופסחתי עליכם ולא יהיה בכם נגף ומשחית בהכותי בארץ מצרים” (שמות יב יג). וכפירוש רש”י: ופסחתי וחמלתי – מדלג היה מבתי ישראל לבתי מצרים” ובדליגתו נגלתה לעין כל חמלתו ואהבתו של השי”ת לישראל.
את סיפור האהבה הזה אנו מצווים לספר לבנינו ולעצמנו ככתוב: “והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם” ואמרתם זבח פסח הוא לד’ אשר פסח על בתי ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל” ויקוד העם וישתחוו” (שמות יב כו-כז). “ויקוד העם” על בשורת הגאולה וביאת הארץ (ע’ רש”י שם)” דהיינו עוד לפני שנגאלו” עוד כאשר היו משועבדים במצרים האמינו בבשורה שייגאלו ויבואו לארץ – מתוך שבטחו בשי”ת ובאהבתו וחמלתו עליהם. סיפור האהבה שאנו מספרים בליל הסדר מסתיים בקריאת שיר השירים – שיר האהבה הגדול בינינו לבין הקב”ה – כפי שאמר רבי עקיבא האוהב הגדול” ש”אין כל העולם כולו כדאי כיום שניתן בו שיר השירים לישראל. שכל הכתובים קודש ושיר השירים קודש קודשים” (ידיים” פ”ג מ”ה).
נכון לעכשיו” בבואנו להסב בליל הסדר עלינו לזכור שכל הסיפור של יציאת מצרים רצוף אהבה מראשיתו ועד אחריתו. מ”עבדים היינו לפרעה במצרים” ועד “לשנה הבאה בירושלים הבנויה”. כידוע מבחן האהבה בין האוהבים באמת הוא בשעת הדחק והצרות (מסילת ישרים” בביאור חלקי החסידות). ואכן עם ישראל עמד ועומד במבחן האהבה. יהודים הסבו לליל הסדר במצבים הכי קשים” בזמן רדיפות האינקוויזיציה – במרתפים בסכנת חיים; במחנות הריכוז ובמחנות ההשמדה בזמן השואה הנוראה. גם אז לא פסקו היהודים לומר את ההגדה” להודות ולשבח לשי”ת על גודל אהבתו אלינו. אדרבא כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ” כמשל הביצה הקשה שאנו אוכלים בליל הסדר – ככל שמבשלים אותה יותר היא קשה יותר. כך עם ישראל” ככל שקשה לו יותר אמונתו הולכת ומתחזקת. ובדורנו דור התחיה שהוא סוף מסלול של אלפי השנים ממצרים לירושלים” אמנם ישנם קשיים וסיבוכים כצפוי “בעקבתא דמשיחא” שהחוצפה תסגא בו” אבל אנו רואים כבר את האור בקצה המנהרה בצורת קיבוץ גלויות ובניין ירושלים” ולא ירחק היום ונראה עין בעין בהתקיימות הברכה “ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה”… ונזכה לראות בבניין בית מקדשנו ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים… ונודה לך שיר חדש על גאולתנו ופדות נפשנו”.
בברכת פסח כשר ושמח
בציפייה לישועה השלמה