תפסתי את בני… – מכתב להורים

“תפסתי את בני מעשן…”” “תפסתי את בני גונב כספים בבית…”” “תפסתי את בני מחלל שבת…”” “תפסתי את בני גולש באתרים בלתי צנועים וגועליים…”. כל אחד מהגילויים האלו על הבן יש בכוחו למוטט את הוריו ולרסק אותם. טבעי הדבר שהורה שמתגלה לו באקראי שבנו חביבו” הבן “יקיר לי” שלו” מתנהג בצורה קלוקלת” ידאג” יכאב ויזיל דמעה. הוא השקיע בו כל כך הרבה” טיפח אותו” נשא אותו כאשר יישא האומן את היונק” תלה בו תקוות גדולות” האמין בכוחותיו ושמח בו. ולפתע – הכל קורס” מתנפץ לרסיסים. לא התקוות בלבד מתנפצות אלא גם משהו עמוק בלב נסדק” נשבר” מתרסק. הלב כואב” דואב ודומע. אכזבה” תסכול” ייאוש” ולפעמים גם תחושת אובדן – משמשים בערבוביה” משתלטים על הלב ואינם נותנים לו מנוחה.
תגובה מעין זו היא טבעית” צפויה” ואף לגיטימית. וכימי מסוגל להגיב בדרך אחרת?! מי מסוגל להיות אדיש?! מי לא ידאג דאגה כנה?! אבל יש גם מקום למבט נוסף. לא מבט חלופי אלא נוסף” המצטרף לתחושת הכאב ומאזן אותה.
את “תפיסת הבן כשהוא…” ניתן לייחס למקרה (“במקרה נכנסתי לחדרו וראיתי אותו כשהוא… ונהיה לי חושך בעיניים”. או “נכנסתי למחשב וחיפשתי משהו. הוא שכח למחוק את ‘היסטוריה’ ונגלה לפני…”). אבל” אנחנו” מאמינים בני מאמינים” כופרים במקרה. “אין מקרה בעולם כלל”. לכן” את “תפיסת הבן” ראוי לייחס להשגחה האלוקית” ל”סייעתא דשמיא”. הרי זה ממש נס מן השמים שתפסת אותו” כיוון שזה יאפשר לך לפעול להשבתו לדרך הישר. מה היה קורה אלמלא תפסת אותו? היית חי במנוחת הלב” באשליה מתוקה שהכל הולך כשורה עם בנך” אבל בנך היה ממשיך להתחפר בחטאו” להתדרדר ולהסתבך. מן השמים זימנו לך איתות כדי ליידע אותך שמצבו הרוחני איננו תקין” ולעורר אותך לסייע לו להתרפא מתחלואיו הרוחניים והנפשיים.
יש דמיון רב בין מחלות גופניות למחלות רוחניות וחינוכיות. מחלות גופניות פנימיות מתגלות לנו באמצעות סימפטומים” וזה מאפשר לנו להתחיל להתמודד איתן לפני שהן מתפשטות בכל הגוף. אם אין אנו מזהים את הסימפטום מספיק מוקדם” אנחנו עלולים לאחר את המועד” ח”ו” ואין כבר תועלת בהתערבותנו הרפואית. כך גם במחלות הרוחניות. המחלות הרוחניות נודעות לנו על ידי סימפטומים התנהגותיים. יש מקרים שההתנהגות הקלוקלת שחשפנו היא המחלה” ואין שום דבר מעבר לכך” לכן הרפואה קרובה” ויש מקרים שזה רק קצה הקרחון” ועבודה חינוכית ושיקומית רבה לפנינו. גילוי הסימפטום גורם לנו צער רב” מפני שהוא מעיד על מחלה” אבל עלינו לשמוח על חשיפת האיתות החיצוני” ההתנהגותי” מפני שהיא מאפשרת לנו להתחיל מיד בהתמודדות עם המשבר החינוכי.
כבר העירו רבים שלמילה משבר יש צליל המזכיר “שבר/שבירה”” אבל במקרא “משבר” הוא הכיסא שעליו מושיבים את היולדת בשעת הלידה. “משבר” אחד מבשר הופעת חיים וצמיחה” והשני – ריסוק ודעיכה. גם משבר חינוכי עלול להוביל לשבר טוטאלי” וגם עשוי להביא להתחדשות” ללידת משהו חדש” טוב יותר ומתוקן יותר.
לכן” עם כל הצער ועגמת הנפש על “תפיסת הבן כשהוא…”” אסור ליפול לשברון לב המביא לידי שיתוק” אלא צריך להתעודד” לראות בכך איתות מן השמים על המשימה החינוכית שהוטלה עלינו ולחפש דרכים ועצות כיצד לסייע לבן…