בפרקים הקודמים: האביר מסביר לילדים שהוא היה צלבן שהציל קהילה של יהודים. הוא נשלח לחיפה על ידי יהודי קדוש כדי למצוא את יוחנן ולחפש אצלו את הקמע.
“בכל אופן” אמר האביר “לא אתאר לכם את כל מסעותיי עם הצלבנים. העמדתי פנים כאילו אני לוחם כמו כולם” אך בכל מקום שיכולתי” הברחתי יהודים בסתר מהפרעות. ברוך ה'” זכיתי להציל יהודים רבים.
כשצבא הצלבנים הגיע לארץ ישראל” אחרי שכבשנו את ירושלים” המפקד החליט שצריך לכבוש גם את חיפה” ששוכנת ליד הים. ערים ליד הים הן חשובות מאוד” כי אפשר להשתמש בנמל שלהם לאניות מלחמה ולהבאת סחורות. כשהגענו לכאן” אמרתי למפקד שאני הולך לבדוק את השטח למספר ימים. החלפתי את בגדיי” ונכנסתי למקום המגורים של היהודים. מצאתי את ביתו של יוחנן” ספרתי לו את סיפורי” ויחד חיפשנו את הקמע שבכד. אביו של יוחנן ספר שהקמע עובר במשפחתו מזה דורות רבים” כך שכנראה שאנחנו קרובי משפחה…
בכל אופן” כשמצאנו אותו” החזקתי אותו בידי” ומצאתי את עצמי לפתע בתקופה שלכם. זה היה מבלבל מאוד! כנראה שהגעתי ממש לביתכם” כי כששאלתי לגבי טל ויונתן” אנשים ידעו לומר לי היכן אתם גרים. כתבתי לכם את המכתב” ואת כל השאר אתם יודעים.”
הבטנו כולנו זה בזה. “או. קיי. אז מה עכשיו?” שברתי את הדממה . “בוא נגיד שהבנתי מה קרה – קמע קסום העיף אותנו בזמן לחיפה הצלבנית בעקבות מעין נבואה של זקן קדוש שאביר הציל מפרעות” ובגלל שילד חיפאי חלם שאנחנו צריכים להגיע ולעזור. מוזר” אבל שיהיה. עדיין לא הבנתי מה התפקיד שלנו בכל הספור הזה!”
יוחנן היה נראה מאוכזב מאוד. “חשבתי שכשתבואו” תדעו מה לעשות…” הוא אמר” אך ‘בום’ אדיר קטע את דבריו.
“אמאל’ה!” צרחתי” וגם יוני ויוחנן עשו את בדיוק אותו הפרצוף המבוהל. האביר פנה אלינו בפנים חמורות סבר.
“זאת היתה אבן קלע שנורתה אל החומה. התקפת הצלבנים החלה…” .
