הילד שאהב נעליים

(על המשותף בין ילדוּת ל… בחירות)
שאלה: הילדה שלי בת החמש ‘מאז שהיא נולדה'” מתלהבת מנעליים… זה מה שמעסיק אותה כל הזמן” וזה מקומם אותי. היא עוברת ליד חנות נעליים עוצרת ומתפעלת. כל המאמצים שלנו להשכיחה עולים בתוהו. מה עלינו לעשות?
תשובה: הילד עוסק בעניינים קטנים. קטנוניות שהיא כולה תועלת לצורך השלבים הבאים. התינוק אוחז חזק בידו כל חפץ (grasping) כדי שידע בהמשך לתת טוב יותר… המצב ההתפתחותי שלו נקרא קטנות או יניקה. דרכי החשיבה שלו שייכים למוחין דקטנות” כלומר לתפיסה חלקית” מאגית” דמיונית” ללא יכולת הפשטה” כלומר ללא יכולת הכלה של מציאות מורכבת.
אולם” העיקרון המכריע בחיינו הוא הסבלנות. עלינו לתת זמן לרך הזה כדי שבהדרגה יעבור מעבודה זרה” מתפיסה חלקית” שעל פיה החפץ הוא בעל נשמה” לעובד ה’ עם דעה רחבה” מכילה הפכים” מבינה בקודים המסתתרים בתוך מציאות לא מושלמת.
גם הבחירות בפוליטיקה” הן דוגמה לכך. למרות שיש מפלגות שדוגלות אך ורק בסוגיות אינטרסנטיות ונמוכות” שיהיה לך יותר כסף” בית בזול” תוך שימוש בהפחדות גסות בנושא ביטחון” אנחנו מובטחים” שמדובר בקליפה” כלומר בסוג של תקיעות התפתחותית” ללא ראיה אידיאלית” ללא גודל” אך מובן שבסוף יופיע ‘אור חדש על ציון’ (תפילה) – תפיסה גדולה” היונקת מ’הנשמה הפנימית של האהבה הלאומית..” חטיבה שלמה מלאה הוד” ותפארת” עונג” וחיים” חסד” ואמת” משפט” וענוה” גבורה” ועליזה” יופי” ועדן” שכל” ורגש’ (אורות” זרעונים” עמ’ קלב'” הראי”ה קוק). והתפיסה הגדולה היא זאת שתדע לפתור בסוף את כל הסוגיות הקטנות כי הרי אין הרע נפתר אלא בשורשו.
בינתיים יש אולי מפלגה שמתאימה יותר לרעיון הגדול והנשגב אך עלינו לסבול בסבלנות את הטעויות” את החסרון” כי הרי אין לנו אלא להתאזר בסבלנות” העלמת עין” המתנה” רחמים והכלה.
לפעמים אתה מעביר שיעור ומבקשים ממך דוגמאות וטיפים לחיי המעשה. אתה כמובן מבין את התועלת של הדוגמאות” אבל אתה גם מבין את הסכנה שיש בלמידה דרך הנהגות מעשיות” כמו למשל שיטות מובנות שטוענות לטריקים ברורים איך לחנך” איך להצליח שיהיו לך יותר חברים ואיך לאהוב…
האמת היא שיש שיטה הרבה יותר ארוכה אך לבסוף הכי קצרה והיא השינוי בציורים הפנימיים. כשכל לימוד” כל קריאה של ספר” כל שיחה ‘אינם כי אם [אלא] עוזרים לעורר את רוחו הפנימי” להוציא לאור על ידם את הגנוז במעמקיו’ (שמונה קבצים” א” תרט'” הראי”ה קוק).
נצייר לעצמנו” שבעומקה” הילדה הזאת מבינה הכל” אך היא פשוט עדיין לא קילפה את הקליפה העבה שדרכה היא מצמצמת את כל עולמה הפנימי לראיה נמוכה” למטה” בנעל הנועל הנעול. הילדה הזאת מזמינה אותנו לסבלנות” לביטול הרצון לחנך” לאמון בה” לאהבה אותה. כי השלב הכפייתי הוא שלב בהתפתחות ומזמין אותנו לשחרר את הרצון לשליטה של עצמנו. עלינו לדעת להיות ‘אינדיק’ שם אתה מתחת לשולחן” לצחוק איתה שם” בתמימות של ילד” לדעת גם להעלים עין וגם להרים את עיניה למקום בוגר יותר.
לפעמים מרוב הרצון לתקן” אנו שוכחים להביט במציאות במבט תמים” חיובי” אוהב” סלחן” סבלן” אך לא ותרן. בהדרגה נלווה את המציאות החלקית הזאת” החינוכית והפוליטית” אל הטוב המסתתר בתוך נשמת כל יש. ‘והשיב לב אבות על בנים’ ואז ‘ולב בנים לאבותם’ (מלאכי ג” כד).