עבדים היינו לאמא במטבח

אחד מזיכרונות הילדות החזקים שלי הוא הניקיון לפסח” שהחל אצלנו במוצאי פורים. ייתכן שמוצאי-המשפחתי (שוודי עם נגיעות פולניות) אשם בכך” אולם נדמה לי שלא הייתי הילד היחיד שמצא עצמו בימים הללו מקרצף פעם אחר פעם תריסים מבריקים (‘אם תסתכל מקרוב תראה המון אבק’) ושר שירי בלוז כדוגמת ‘עבדים היינו לאמא במטבח’. בימים הללו נכנסים בתים רבים בישראל ללחץ של ניקיונות” קניות ושאר הכנות לחג הפסח. כדוגמת תופעות רבות בעם ישראל” גם תופעה זו אינה מקרית. הניקיון החיצוני הוא ביטוי לרובד עמוק הרבה יותר. מהו החמץ ממנו אנו כה נזהרים בפסח? החמץ הינו בצק שתפח יותר מדי. חז”ל מכנים את היצר הרע ‘שאור שבעיסה’ (חמץ). החמץ הוא ביטוי לתפיחת יתר של הנפש: לגאווה” גסות חומרית ושאר מידות רעות. כשאנו מנקים את החמץ החיצוני אנו ממרקים את החמץ הפנימי שבתוכנו. לעומת החמץ” המצה היא הלחם הפלאי” שנעשה בחיפזון” שלא במגבלות הטבע. קמח ומים נטו. מציאות פונקציונאלית ללא ספיחים של מותרות. המצה היא ביטוי לנשמה. מכיוון שכך” בד בבד לתהליך הניקיון החיצוני שעובר הבית בימים הללו” כדאי להוסיף במקביל תהליך של ניקיון פנימי. לדוגמא” לימוד משותף” חמש דקות ביום” של בני הבית אודות המשמעות הפנימית של חג הפסח – יכול לשנות לבלי הכר את האווירה בבית” ולהפוך את תהליך הניקיון לתהליך של בניין נפשי” מתוך הפנמה כי היכולת לצאת לחירות עוברת דרך מלחמה בספיחי החמץ המצויים בבית. עד כאן ביחס למלחמה בחמץ; ביחס למנהגן של אמהות יהודיות להדר במצווה ולהחליט שאבק הוא בחזקת חמץ – זהו כבר נושא אחר (שהמלצתי אגב לגברים ולילדים לוותר מראש. ממילא תנקו בסוף” אז למה להתווכח?).