בגמרא קידושין יש מחלוקת רבי מאיר ורבי יהודה: “בנים אתם לד’ אלהיכם” . אומר רבי יהודה: כשנוהגים מנהג בנים” נקראים בנים” וכשלא נוהגים מנהג בנים” לא קרויים בנים. רבי מאיר חולק עליו. על פי רוב הלכה כרבי יהודה” וכאן הלכה כרבי מאיר” באופן יוצא מן הכלל .
בגמרא שם נמצאת סוגיה זו בפירוט ובאריכות. רבי מאיר אומר: בין כך ובין כך קרויים בנים” ומביאים על זה כמה פסוקים. קודם רבי מאיר מביא פסוק: “שנאמר ‘בנים סכלים המה'”. סכלים הם עוברי עבירות” “אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות” . האם תאמר שעוברי עבירות” שאינם נוהגים מנהג בנים” לא נקראים בנים?! – כתוב: “בנים סכלים”. סכלים” ובכל זאת בנים. זו מציאות” זו עובדה!
אגב” זה שייך לסגנון דברים שקיים עכשיו אצל תלמידי חכמים” סנגוריא כזאת” ‘לימוד זכות’ כזה” כגון אמירת ‘תינוקות שנשבו’ ועוד דברים כאלה. עושים ‘טובות'” מביאים ‘המלצות’ לעוברי עבירות. זה מה שטוענים עכשיו. אבל אחר כך אומרים: יש לנו עניין עם כפירה” עם כופרים ואפיקורסים” ומה אתה אומר על זה?! התשובה לכך היא שצריך לראות את הגמרא בשלמות” ולא לקצץ דברים! הגמרא שם דיברה קודם על סכלים” עוברי עבירות. אחר כך שואלת הגמרא: “וכי תימא סכלי הוא דמיקרי בני”” לעוברי עבירות יש איזו נגיעה באמונה” אבל אם אין בהם אמונה” זה יותר גרוע – וכי אז לא נקראים בנים? על זה בא הפסוק “בנים לא אמון בם” – “לא אמון” פירושו ללא אמונה. אם אומרים שאין אמונה” – זו אפיקורסות” כפירה. “כי לית בהו הימנותייהו” – אף על פי כן קרויים בנים. אחר כך אומרת הגמרא משהו עוד יותר מסובך: “וכי תימא כי פלחו לעבודה זרה לא מיקרו בנים”. מן הפסוק נראה שהשחתה זו עבודה זרה” כמו שכתוב “והשחתם ועשיתם פסל”. “כי פלחו לעבודה זרה לא מיקרו בנים”? “ואומר ‘זרע מרעים בנים משחיתים'” – למרות כל זה קרויים בנים!