מן המגרש אל בית המדרש

סיפור התשובה של גיא שבתאי תלמיד מכון מאיר
גיא” בן השלושים” נראה בחור ישיבה טיפוסי” מורה למתמטיקה בישל”צ” הוא אותו גיא שרק לפני שנים מעטות הבקיע גול וסייע לקבוצתו בליגת המכללות בארה”ב להגיע אל האליפות… היום המגרש שלו הוא מכון מאיר. והדרך אליו מרתקת.
גיא נולד כבן זקונים ברמת גן” למשפחה שחינכה את ילדיה לערכי מוסר ודרך ארץ” אך חילונית לגמרי. שיחק כדורגל מגיל צעיר” במכבי ת”א ובבני יהודה ואחר כך בליגת העל לנוער ברמת השרון. “בתקופה ההיא”” מספר גיא “קניתי הרגלים טובים של משמעת” עקשנות” נחישות וגם דבקות במטרה” בזכות אותם מאמני כדורגל קשוחים…”. בד ובבד גם למד. המשפחה עודדה אותו להגיע רחוק” גם בלימודים וגם כשחקן כדורגל. והוא הגיע.
נצנוצים ראשונים עוד מילדותו” לדרכו היום” היו בקרית ארבע בביקורים שעשה אצל דודו” אחי אמו. “הדוד שלי ואורח חייו” היו שונים כל כך מהאווירה שגדלתי בה. בכל זאת רמת-גן” קרית ארבע… היו לי אתו שיחות מעניינות” זוכר שנמשכתי מאד” ולא ידעתי בדיוק לְמה. כל מפגש עם דודי הטביע בי רושם עמוק”” שגם נתן אותותיו בהמשך.
כשחקן מצטיין אפשרו לו בשירות הצבאי בתותחנים לצאת לאימונים. ולאחר שירותו נכנס ללמוד במכון וינגייט חינוך גופני” שם נתוודע מחבר אל האפשרות ללימודים אקדמאיים גבוהים בארה”ב שנותנים מלגות לספורטאים כדי שייצגו את האוניברסיטה במשחקי כדורגל. גיא הלך על זה. והתחיל את דרכו זו בקולג’ באיזור שיקאגו.
שם בשיקגו” היה ציון דרך נוסף. לכל סטודנט היתה מעין משפחה מאמצת” וגיא נקלע למשפחה משיחית” שהאם היא יהודיה המאמינה ביש”ו” בת למשפחה שעזבה את היהדות מפחד האנטישמיות. “אישה נדירה ומדהימה” אוהבת ישראל” עם אמונה כזאת חזקה בה’ שלא ראיתי מימיי” עד כדי מסירות נפש ממש” ועוד אחרי צרות גדולות”. וממשיך גיא ומספר “כל מה שהיה לי בראש באותו זמן זה המשחקים והלימודים” ופתאום האשה הזאת” מציפה אותי בשאלות על יהדות ואמונה. ואני מצדי” אפילו שעוד לא ידעתי כלום” הרגשתי מעין כעס כלפיה מתוך קנאות גדולה – איך אפשר לעזוב כך את העם היהודי” את כל המורשת היהודית?? הרגשתי אחריות עצומה” וזה חייב אותי להתחיל ללמוד יהדות” כדי לענות לה. ותוך כדי לימוד אני מרגיש שאני לא מסביר לה אלא לעצמי”. ואמנם” לא סתם נקרתה בפניו המשפחה המשיחית הזאת. “אם היו שולחים אותי למשפחה דתית רגילה” אני מסופק אם הייתי כאן היום”.
אחרי לימודי תואר בהנדסה ומשחקי כדורגל” פנו אליו מכל מיני אוניברסיטאות שילמד שם וישחק עבורן. גיא בחר באוניברסיטה לותרנית באינדיאנה” שנמצאת בליגה הראשונה בארה”ב” והציעה לו תנאים הכי טובים. “עברתי לשם עם עוד חבר ישראלי” ואנחנו היהודים הישראליים היחידים בתוך 15″000 סטודנטים גויים”. שם נתנו להם דירה” ועם הלימודים הגבוהים במתמטיקה ובהנדסה” הם התחילו לשחק כדורגל באינטנסיביות רבה” עם אימונים מפרכים” כשהם טסים ממקום למקום. עם כל זה הוא וחברו הולכים ומתחזקים בשמירת מצוות” ככה” מעצמם. אוכלים אוכל כשר בבתי חב”ד ומתחילים לעכל מהי בכלל השבת. “כל האור הזה שגילינו עמד בניגוד מוחלט לחיים שחיינו שם” ודווקא הניגוד הזה הגביר אצלי את המוטיבציה להמשיך ולהתחזק” ממש מתוך החושך” ובאחד הטורנירים החלטנו שאנחנו מבשלים לשבת אוכל כשר” הולכים למשחקים ברגל” ואז גם התחלתי לקדש…”. גם להתפלל. בלי מניין כמובן. הכיפה עם הציציות באו גם הן כאשר המאמן התחיל לקרוא לו רבַּי. אומר גיא “רבי” זה כבר תואר מחייב. הרגשתי שמול כל התרבות האמריקאית” מול החיים שאני מנהל ומול כל הגויים שאני מעורב בתוכם” אני חייב לשמור את הזהות המוחלטת שלי” וזה מה שנתן לי כוחות עצומים”. וכיוון שלא חגגו לו בר מצוה” רצה לעלות לתורה ולקבל על עצמו עול מצוות. אז החליט שהוא בוחר בנוסח התימני” כמשפחת אמו ששמרו על המסורת” ישב עם יהודי שלימד אותו לקרוא בתורה וחגג בר מצווה… ההשתוקקות שלו ושל חברו עוד הלכה והתגברה. “היו לי אז תפילות כל כך תמימות” שאני מתגעגע אליהן” אפילו שהתפללתי – שנצליח במשחקים…”.
בשנה האחרונה ללימודיו היה נוסע הרבה לשיקאגו” ומתארח אצל חרדים שתמיד קיבלו אותו בזרועות פתוחות ובחום. “אבל” אומר גיא “באיזה מקום עם כל הכיף להיות בקרב יהודים שומרי תורה ומצוות” זה לא היה מספיק. הרגשתי איך התרבות האמריקאית נטמעת בתוך הילדים” משהו בעמדה הנפשית שלהם. הרגשתי שיש משהו בבחור ישראלי” אפילו לא שומר תורה ומצוות” שיש לו כלים להתקרב באמת אל ה'” יותר מאשר דתיים גמורים שחיים בחו”ל”.
הם חיפשו לי ישיבה גם שם וגם בארץ כי הם ראו אצלי את הדבקות והמוטיבציה. אך בפועל חיפשתי משהו אחר והיו לנו המון ויכוחים” בדרכי נועם כמובן. הרגיש לי לא נכון” הרגשתי שלחיות כיהודי בחו”ל זה לחיות על בטריות- כלומר לא במקום הטבעי” ואילו לחיות בארץ כיהודי זה להיות מחובר לשקע. וכבר בתוכי ידעתי שכל מה שאני רוצה הוא להקים פה בארץ משפחה יהודית”. כל אותו זמן שמר גיא על קשר עם דודו מקרית ארבע וזה המליץ לו לצפות בערוץ מאיר “שמעתי הרצאה של הרב שרקי על הרב קוק ופתאום הרגשתי איך הכל פשוט מתאים לי ומחבר לי את כל הקצוות. שמעתי גם את הרב ביגון” שהטון שלו והחיוך שלו הכילו את הכל. זה רב שיודע להיפתח ולהתמודד ולקבל את כל הזרמים בעם היהודי.” למדתי לבד משניות והכוזרי…”
כעבור חמש שנים סיים גיא תואר במתמטיקה ובהנדסה” ומילא את כל חובותיו במשחקי הכדורגל. כשבהבקעת גול שלו סייע להביא את הקבוצה אל האליפות. גיא ניהל ויכוחים נוקבים עם כמרים וקיים אתם פאנל מול תושבי העיירה. גם נשיא האוניברסיטה השתתף. שם סיפר להם מה הוא מרגיש כיהודי” בעוד אחד הכמרים קם ואמר “אצלכם היהודים יש הנחיות בדיוק איך לחיות” מה שלנו אין”. גיא נתן הרצאה בפני המרצים והסטודנטים ובה הראה כיצד הפאי” האינסופי” מוסבר כבר במקורות שלנו” שמסבירים עקרונות מתימטיים…
וכשעלה לארץ” קפץ קודם כל אל הדוד מקרית ארבע ואחר כך למכון מאיר. הישר ללימודים! בלי שום ספק.
מה היחס שלך היום אל משחקי הכדורגל? אני שואלת וגיא מפתיע “היה לי כיף לשחק. לכדורגל היה פרק משמעותי בחיי. כשהייתי משחק” הייתי כל כולי שם בכל המסירות האפשרית כדי להצליח” אך כשלא שיחקתי” לא עניינו אותי משחקי כדורגל” הייתי מנותק מזה…”
והיום גיא נמצא במגרש אחר” שכל כולו רק שם – בבית המדרש במכון מאיר. שם מקומו. ובע”ה בקרוב יגשים חלום נוסף” ויקים משפחה יהודית” כאן בארץ ישראל…