בפרקים הקודמים: האביר השחור מספר שהיה צלבן ששמר על דלתות בית כנסת בעיירה קטנה. יהודי עם זקן לבן והדרת פנים קרא לו לחלון.
“החלון היה סגור” והיהודי סימן לי לפתוח אותו” המשיך האביר השחור. “למרות שהייתי בטוח שהמפקד לא ישמח מזה” הרגשתי שאין לי ברירה. הייתי חייב לעשות את מה שהיהודי ביקש ממני…פתחתי את החלון מעט” והיהודי הזקן נעמד מולי והתבונן בי בעיניים חודרות.
‘מה שמך?’ הוא שאל אותי.
‘וולף’ אמרתי לו ‘וולף לופטגשפט’.
‘אתה טועה’ הוא אמר” והמשיך להביט בי. ‘שמך לא וולף” כי אם זאב. בנימין זאב. יהודי הנך.’
‘מה?!’ קראתי בתדהמה” ואז התחלתי לדבר בלחישה” לפני שחבריי החיילים ישימו לב אלינו. ‘מה פתאום! נולדתי וגדלתי כנוצרי” בעיר מגנצא!’
‘נלקחת מבית הוריך כשהיית תינוק’ אמר היהודי” וכשראיתי את מבטו השלו נח עליי” ידעתי עמוק בלב שהוא דובר אמת.
‘אבל…’ גמגמתי ‘אבל איך אתה יודע את זה?! מי אתה בכלל?’
‘אין זה משנה כלל’ אמר הזקן ‘אני פשוט יודע. וכעת” אם אתה חפץ לחזור לעמך” רבונו של עולם זימן לך הזדמנות. תוכל לשוב בתשובה שלמה” וגם להציל את בני העיירה הזאת. אתה רוצה בכך?’
מבלי לחשוב פעמיים” הנהנתי בראשי. אולי תמיד הרגשתי שאני קצת שונה…בכל מקרה” הרגשתי שאני מתמלא ברוח חדשה” רוח אחרת. והדבר האחרון שרציתי לעשות” זה לעזור לצלבנים לפגוע באחיי היהודים.
‘מה אני צריך לעשות?” שאלתי בלחישה.
‘פתח את מנעול הדלת” אך עשה זאת כך שלא יראו אותך.’ אמר היהודי. ‘אחר כך בקש מחבר שיחליף אותך בתפקיד. תציע לו כוס משקה” אני בטוח שהוא לא יסרב…והכנס לתוכו מעט מזה – ‘ והיהודי הגיש לי שקית קטנה.
