דילמה: ללמוד או ללמד?
ראינו בשבוע שעבר שכל אחד צריך למצוא את האות המיוחדת שלו בתורה ולהתמקד בתחום בתורה לפי שורש נשמתו. וכן על האדם מוטלת האחריות לשתף אחרים בחידושיו. כמובן שצריך פרופורציה וללמוד גם את שאר התחומים בתורה” לסלול דרך עצמאית הנאמנת למסורת וללמוד מתוך שייכות לכלל.
שאלה: האם יש לאדם חובה ללמד אחרים על חשבון התקדמותו האישית בלימוד?
שיטת ה’חתם סופר’
ה’חתם סופר’ מצביע על סתירה בדברי רבי עקיבא. במסכת בבא מציעא (סב” א) נאמר: “שנים שהיו מהלכין בדרך” וביד אחד מהן קיתון של מים” אם שותין שניהם – מתים” ואם שותה אחד מהן – מגיע לישוב. דרש בן פטורא: מוטב שישתו שניהם וימותו” ואל יראה אחד מהם במיתתו של חבירו. עד שבא רבי עקיבא ולימד: וחי אחיך עמך – חייך קודמים לחיי חבירך”.
ואילו בתלמוד הירושלמי (פ”ט” ה”ד) נאמר: “ואהבת לרעך כמוך ר’ עקיבה אומר זהו כלל גדול בתורה”.
אם רבי עקיבא סובר שהחיים של האדם קודמים לחיים של חבירו” איך יכול לסבור שצריך לאהוב את החבר כמו שהוא אוהב את עצמו?
ה’חתם סופר’ מיישב את הסתירה באמצעות חילוק פשוט: מה שנאמר “חייך קודמים”” מדובר דווקא בגשמיות” בענייני העולם הזה” שבהם האדם רשאי לדאוג לעצמו לפני שדואג לאחרים. אך מה שנאמר “ואהבת לרעך כמוך”” מדובר בחיים הרוחניים שבהם האדם מחוייב לדאוג לאחרים “אבל בחיי הנצחיי דהיינו בלימוד התורה” חייב ללמד לאחרים” אפילו הוא מבטל עצמו מלימוד” מכל מקום חייב ללמד עם אחרים” (‘תורת משה’ פרשת קדושים ד”ה ואהבת לרעך כמוך).
אם כן” לפי ה’חתם סופר’ יש לאדם מחוייבות לדאוג לחבירו בלימוד תורה” אפילו על חשבון התקדמותו האישית בלימוד (ראה: שו”ת חתם סופר יו”ד פתוחי חותם). ויותר מזה” ה’חתם סופר’ מלמדנו שכאשר האדם מלמד את חבירו תורה” למרות שנראה שהלימוד האישי שלו נפגע” האמת היא שאף פעם לא מפסידים רוחניות בגלל דאגה לזולת (ראה: ‘תורת משה’ וירא ד”ה כי ידעתיו אשר יצוה בניו אחריו’).
שיטת הרב משה פיינשטיין
הרב משה פיינשטיין מקשה על שיטת ה’חתם סופר’ שיש ללמד את חבירו תורה על חשבון התקדמותו האישית – מהגמרא בקידושין (כט” ב) על חיוב האב ללמד את בנו תורה:
ללמדו תורה. מנלן? דכתיב: ‘ולמדתם אותם את בניכם’ (דברים יא). והיכא דלא אגמריה אבוה – מיחייב איהו למיגמר נפשיה” דכתיב: ולמדתם.
המאירי מסביר שאמנם האב מחוייב ללמד את בנו תורה” אבל אם יש מספיק אמצעים כדי שאחד ילמד בלבד” האב קודם לבנו” למעט במקרה שהבן ‘זריז ומשכיל ונבון והדברים מראין שיהא תלמודו מתקיים בידו יותר ממנו'” שאז הבן קודם. וכך נפסק להלכה (ראה: רמב”ם הל’ תלמוד תורה א” ד).
הרב פיינשטיין מסיק שבלימוד תורה יש לאדם מחוייבות קודם כל לעצמו ואפילו יש איסור ללמד אחרים על חשבון הלימוד של עצמו “ואילו בתורה הוא גם אסור להקדים האחרים מלמוד עצמו” (שו”ת אגרות משה אבן העזר חלק ד סימן כו).
לתת מעשר מזמנו לאחרים
לעומת זאת” הרב משה פיינשטיין אומר שאמנם הלימוד האישי של האדם קודם ללימוד של חבירו” אך מכל מקום הוא מחוייב להקדיש מעשר מזמנו כדי ללמד את חבירו “אך הוריתי שכל תלמיד חכם אף שצריך לעצמו והוא גדול מאד מחוייב ללמד מקצת זמן גם עם אחרים אף שמתבטל מתורת עצמו” (אגרות משה שם).
הרב פיינשטיין מביא כראיה לדבריו את הנאמר בגמרא בעירובין (נד” ב): שם מסופר שהיה לרבי פרידא תלמיד שהיה צריך שיסבירו לו את הלימוד ארבע מאות פעמים כדי שיוכל להבין. פעם אחת היו זקוקים לרבי פרידא לסייע בדבר מצוה ולפני שהלך רבי פרידא לימד את התלמיד ארבע מאות פעמים. אך כשסיים” רבי פרידא ראה שהתלמיד לא הבין. “מה השתנה שהיום לא הבנת?” רבי פרידא שאל את התלמיד. “מאותה שעה שאמרו לך שיש דבר מצוה שעליך לסייע בו” הסחתי את דעתי ובכל שעה אמרתי” עכשיו יעמוד הרב וילך” עכשיו יעמוד הרב וילך” הסביר התלמיד “ולכן לא יכולתי להבין”. רבי פרידא אמר לו: “תן דעתך ואשנה לך”. מסופר שחזר ושנה לו ארבע מאות פעמים אחרות.
הגמרא מספרת שיצאה בת קול ושאלה את רבי פרידא “האם נח לך שנוסיף לך ארבע מאות שנים” או שתזכה אתה ודורך לעולם הבא?” אמר “שנזכה אני ודורי לעולם הבא”. “אמר להן הקדוש ברוך הוא: תנו לו זו וזו”.
בסיפורו של רבי פרידא מתמזגות שתי השיטות” שיטת ה’חתם סופר’ ושיטת הרב פיינשטיין” לשיטה אחת. כשם שרבי פרידא לימד את תלמידו בסבלנות עד אין קץ” והוא לא הפסיד מכך” אלא אדרבה הוא התעלה ועימו גם אנשי דורו. כך גם כאשר האדם מלמד את חבירו (בזמנים שבהם מחוייב)” לא זו בלבד שלא יפסיד מכך” אלא הוא רק יתעלה מהנתינה לחבר.
בשבוע הבא נדון אי”ה בשאלה: האם יש ‘מימוש עצמי’ בתחומי החול? והאם ה’מימוש עצמי’ מהווה שיקול בבחירת מקצוע?
לתגובות: natanorot@gmail.com
*) הציבור מוזמן לשיעור אמונה מידי שבוע בנושאים אקטואליים שמתקיים אי”ה בבית הכנסת המרכזי בית הכרם (רח’ בית הכרם 17) בימי ג’ בשעה 20:00.
