ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ואתחנן
פרשה נוכחית: עקב
פרשה הבאה: ראה
 


יש ראשית!

הרב חגי לונדין

המשנה במסכת ראש השנה (א, ב) אומרת: "בראש השנה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרום". בראש השנה העולם כולו עובר לפני הקדוש ברוך ככבשים הנספרים על ידי הרועה. התלמוד מסביר במקום (ראש השנה ג, א) כי לעומת חודש ניסן, שהוא ראש השנה הייחודי לעם ישראל, הרי חודש תשרי הוא ראש השנה לאומות העולם. בחודש ניסן, או ליתר דיוק בי"ד בניסן, בחג הפסח, נולד עם ישראל; זהו ראש השנה "היהודי". אולם באחד בתשרי חל ראש השנה לעולם כולו. מה התרחש בא' בתשרי?
המדרש (פסיקתה רבתי, מו) כותב כי "בכ"ה באלול ברא אלוהים את העולם". לפי זה, יוצא שהיום השישי - שבו נברא אדם הראשון כזכור מספר בראשית - חל בא' בתשרי, ולכן נקבע בו ראש השנה לאנושות; כדברי הפסוקים: "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי (הכוונה לחודש תשרי, כי השנה היהודית מתחילה בחודש ניסן)) בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, יִהְיֶה לָכֶם שַׁבָּתוֹן זִכְרוֹן תְּרוּעָה מִקְרָא קֹדֶשׁ" (ויקרא כג, כד).
דברי חכמים על אודות התאריך כ"ה באלול כציון יום בריאת העולם, וציון א' בתשרי כיום שבו נברא אדם הראשון טעונים הבהרה. ברור שאין הכוונה לתאריכים כפשוטם. לפני שהיה עולם לא היה זמן וודאי שלא לוח שנה, כך שלא ניתן לתארך את יום בריאת העולם. יש כאן אמירה רוחנית: העולם הזה נברא. נקודה. בניגוד לתפיסת הפילוסופיה היוונית, הטוענת כי העולם הזה הוא "קדמון", כלומר תמיד היה ותמיד יהיה, חכמי ישראל התעקשו לומר שהעולם הזה הוא "מחודש". היינו נברא בשלב זה או אחר. הוויכוח הזה כאמור אינו ויכוח אסטרופיזיקלי, אין לנו יכולת לדעת מה היה לפני שהיה העולם; יש כאן ויכוח ערכי. לפי התפיסה שהעולם "קדמון", המציאות היא לא יותר מאשר טבע עיוור. העולם הוא סוג של מערכת מתכתית, דטרמיניסטית, ללא כוונה וללא כיוון. מכיוון שכך הנגזרת היא שאדם יכול להתנהל בחייו האישיים בהפקרות, מכיוון שאין מטרה כללית לבריאה. לעומת זאת, התפיסה היהודית מדברת על כך שהעולם "מחודש", מישהו יצר אותו, ומכיוון שכך, סימן שישנה מטרה שבעבורה הוא נוצר. העולם אינו טבע גולמי התועה ללא מטרה, אלא ישנה ראשית שבעבורה נברא הכול, ומכיוון שיש "ראשית" אזי ישנה גם "אחרית". והאדם קרוא לקחת את חייו ולהתאים אותם למטרה הכללית שבעבורה נברא העולם.
בראש השנה אנו מכריזים את הכרת היסוד של האמונה: יש ראשית. יש התחלה, יש אלוהים; ומכיוון שכך יש מוסר, יש אמת, יש כיוון. התובנה שעם ישראל הפנים בחודש ניסן ביציאת מצרים, מחלחלת בחודש תשרי לעולם כולו: "ה' מֶלֶךְ ה' מָלָךְ ה' יִמְלוֹךְ לְעוֹלָם וָעֶד" (מתוך תפילת ראש השנה). כל תפילות ראש השנה הן סביב הנקודה הזו: המלכת ה'. גם אם נתאמץ מאוד לחפש בתפילה בקשות ותחנונים לפני ה' (הרי זה יום הדין לכאורה) - לא נמצא. עניינו הבלעדי של ראש השנה הוא המלכת ה' במציאות כולה - האנושית והקוסמולוגית. ממילא זהו יום שמח ומלא תקווה. שבעה ימים לאחר ראש השנה, ביום הכיפורים, יגיע שלב המתח והחרדה בנוגע לחיים הפרטיים שלנו. אבל כעת, בראש השנה, אנו מלאים אושר בשל הגודל שנחשף לפנינו. פעם בשנה אנו נזכרים שיש כיוון לעולם.
בראש השנה אנו שוכחים את הבעיות הפרטיות שלנו ופשוט מתוודעים לאמת האלוהית, יום שבו מתגלה כיצד העולם אמור להיות ולא כפי שהוא עכשיו, אנו נחשפים אל המצב הרצוי, ולא המצוי. האנושות כולה; ולא רק היא - גם החי, הצומח והדומם - עומדים "לדין". העולם הזה עומד מול המראה ונבחן האם הוא מותאם למטרה המקורית שבעבורו הוא נברא. זוהי המשמעות של "יום הדין" - היכן אנחנו בנוגע לאמת.


תגיות: עולם נברא | עולם קדמון



מאמרים נוספים מעלון פרשת האזינו תשע"ד:
אשרי העם יודעי תרועה - הרב דב ביגון
גרי הצדק - הרב דוד לנדאו

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: