אויבת התשובה – הרב ליאור אנגלמן

‘כל זה איננו שוה לי’.
היא מצויה על פי רוב דווקא בקרב אנשים מוכשרים מאד” ובעזרתה הם מגיעים להישגים משמעותיים. היא אהובה מאד על מורים והורים. היא נובעת מן העובדה הפשוטה שנשמתו של האדם חוצבה מן העליונים ואינה מסתפקת בחלקי דברים. היא כל כך מוערכת ונחשבת” עד שקשה להאמין שדווקא היא” שאיפת השלמות” תכונת הפרפקציוניזם” ראויה לתואר ‘אויבת התשובה’. בעזרתה יכול האדם לבחון את עצמו ולגלות מה עליו לתקן” על אילו טעויות עליו לשוב בתשובה” ואף על פי כן היא עצמה נוטלת מן האדם את מפתח התשובה” מנטרלת אותו מן היכולת לשוב באמת!
שואף השלמות אינו מוכן להשלים עם היותו בלתי שלם” אינו מוכן לשוב במנות קטנות. הוא תובע תשובה שלמה בלא פגם ברגע אחד. כל מום” ולו הקל ביותר” שהוא מוצא בעצמו” מפר את שלוותו. כל עוד לא השכיל להגיע להצלחה מלאה הריהו כלא-נחשב בעיני עצמו. כאשר אדם אינו מכיר בהצלחתו” ותחת זאת מציב אל מול פניו מראה מרושעת שכל כישרונה בהעצמת חסרונותיו” יגלה עד מהרה כי אין לו יכולת עמידה ואין בכוחו לתקן. בהביטו על מעשיו אין הוא רווה כל נחת מן ההישגים שלו והרי הוא אוחז במידתו של המן המספר לזרש אשתו ולכל אוהביו על כבוד עושרו” רוב בניו ויחסה המיוחד של אסתר כלפיו. הוא מודע לכך שהמלך נשאוֹ מעל כל שריו ועבדיו” אך מסיים באמירת: “וכל זה איננו שוה לי בכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך”… בהעדר השלמות אין דבר שווה בעיניו. כך אצל המן הפרפקציוניסט בעולם התאוות” וכך” להבדיל” אצל רבים מתאבי השלמות המוסרית-רוחנית” כל סטייה ממה שנדמה להם כשלמות בעבודת ה'” מבטלת כליל את הערך של יתר פעולותיהם” ונוטלת מהם את מתיקות השמחה במעשיהם.
לא אחת מתקשה האדם לשוב בשלמות מכל חטאיו” ישנם חטאים שביחס אליהם הוא חש כי המשימה כבדה כעת מנשוא” אולי בעתיד יוכל לה אך אין לו העוז לעשות כך עכשיו. אדם שכזה יכול לכל הפחות לשוב משאר חסרונותיו” אך אילו ילקה ב’מחלה הפרפקציוניסטית’ אזי לא יראה ערך בתשובה חלקית. נמצא שדווקא שאיפת השלמות היא שתגרום לו להיעצר במקומו בלא יכולת לשנות.
כנגד הסכנה הזאת כותב הרב קוק: “אין לעכב את התשובה מכל מניעה רוחנית וק”ו גשמית” ואפילו כשהוא רואה שאינו שב מכמה עניינים שאין עליהם שום התנצלות” מכל מקום ישוב בשמחה מכל מה שנדבו לשוב מהם”. (מאורות הראי”ה ירח האיתנים)
למראית עין יש כאן פשרה” הנכונה לקבל בשלב ראשון תשובה חלקית” למען האמת יש כאן גבורה עליונה שלא לשעבד את עבודת ה’ לדמיונות של שאיפת שלמות שבסופו של דבר מקבעים את האדם אל מקומו.
סליחה עצמית. דבר נוסף הבולט מאד בקרב שואפי השלמות” הנו חוסר הנכונות לקבל את חולשותיהם בהבנה” חוסר היכולת לסלוח לעצמם על כישלונותיהם. אדם המביט כך אל עצמו” בעיניים רושפות אש תובענית” מתקשה לחיות חיים של תנועה רוחנית שמחה. בלא שום קשר עם המציאות הוא רואה את עצמו כחוטא ובזוי” הוא מדביק לעצמו תווית תמידית של נכשל” אף אם בעיני המתבונן עליו מן החוץ ראוי הוא להערכה רבה. הביקורת העצמית המופרזת הזו עומדת כחיץ בינו לבין היכולת לשנות” שהרי מי שאינו מאמין בעצמו מניין ישאב כוחות לשוב?…
כותב הרב קוק (שם): “כשאדם שב בתשובה מאהבה” צריך הוא לסלוח לעצמו את כל עוונותיו” כמו שצריך לפייס את חבירו על עבירות שבין אדם לחבירו כדי להשיג סליחתו. ואחר שבעיני עצמו יהיה מכופר ונקי מחטא” יתעורר עליו הקודש של חלק גבוה” שיתהפכו כל עוונותיו לזכויות”.
כשנתבונן לעומק נגלה כי לרוב שאיפת שלמות היא ביטוי לשקיעת האדם בתוך עצמו. יש להשתחרר לשלמות אחרת הצועדת צעד אחר צעד בעקבות רצון ה’ בנחת.