הגמרא במסכת חגיגה (טו” ב) מתעדת דיאלוג בין אלישע בן אבויה (‘אחר’) לתלמידו רבי מאיר שהפציר בו לשוב בתשובה “אף אתה חזור בך”” אך ‘אחר’ אינו מסוגל “כבר שמעתי מאחורי הפרגוד: שובו בנים שובבים – חוץ מאחר”. מה ‘אחר’ שמע מאחורי הפרגוד? הגמרא מתארת מה ‘אחר’ שמע: “יצתה בת קול ואמרה (ירמיהו ג’) שובו בנים שובבים – חוץ מאחר” אמר: הואיל ואיטריד ההוא גברא מההוא עלמא ליפוק ליתהני בהאי עלמא”.
מה טיבה של אותה ‘בת קול’ שמנעה מ’אחר’ לשוב בתשובה ושדחפה אותו לייאוש מוחלט? והרי למדנו בסוגיית ‘תנורו של עכנאי’ ש’אין משגיחין בבת קול’ (בבא מציעא נט” ב).
ולכן נראה שיש להסביר את עניין ה’בת קול’ באופן אחר. המהרי”ט מסביר שאלישע בן אבויה פשוט טעה. ה’בת קול’ לא באמת מנעה מ’אחר’ מלעשות תשובה ואילו היה שב בתשובה היו מקבלים אותו:
“ואני שמעתי משמא דגמ’ דבהא טעה אחר שלא היה לו להשגיח בבת קול ששמע שובו בנים שובבים חוץ מאחר דקי”ל כל מה שאמר לך בעל הבית עשה חוץ מצא…והיה לו לשים פניו כחלמיש לשוב בתשובה שאם היה שב בתשובה שלמה היו מקבלים אותו” (שו”ת מהרי”ט או”ח סי’ ח).
אין הכוונה ש’אחר’ באמת שמע גילוי מהשמים שאין הוא יכול לשוב בתשובה” אלא שהוא שמע בתוכו “בת קול”” קולות של ייאוש שאין לו סיכוי לשוב בתשובה. החטא הגדול של ‘אחר’ היה בפרפקציוניזם של “או הכל או כלום” ונראה שה’בת קול’ הייתה קולו של היצר הרע כדברי ר’ צדוק: “וזה דרך היצר הרע כשרואה שהאדם נכשל באיזה עוון בעצתו ובפיתויו. אחר כך משליכו ביאוש לומר מה יועיל לך תשובתך אחר כי גדול עוונך עד לשמים” (פרי צדיק” שמות” פרשת זכור).
אחד החידושים הגדולים של רבי נחמן מברסלב הוא “כי אין שום יאוש בעולם כלל” (ליקוטי מוהר”ן” ליקוטי תנינא פרק ע”ח). קביעה מוחלטת זו היא “כדי להורות ולרמז לכל אחד ואחד לדורות” שלא יתיאש בשום אופן בעולם” אפילו אם יעבור עליו מה”.
בספר ‘משיבת נפש’ (א” נ) נאמר בשם רבי נחמן מברסלב “כמו שהאדם צריך לעמוד בנסיון לבלי לילך אחר תאוותיו בהתר או באיסור חס ושלום” כמו כן צריך להתחזק לעמוד בנסיון אם כבר נכשל חס ושלום ועבר עליו מה שעבר לבל יפול על ידי זה לגמרי חס ושלום”. והרב קוק כותב “צריכים לצפות לטהרה ולקדושה ולא להתייאש ולא ליפול ברוח כלל בכל מה שיעבור” אפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק” (יש לך כנפי רוח” עמ’ קלט).
לתגובות: natanorot@gmail.com
