תמיכה מדרבנת ותמיכה משתקת (א)

בשיח החינוכי המודרני נכנסו מושגים חדשים רבים” כגון: אמפתיה” הכלה” קבלה” עין טובה” מחצית הכוס המלאה. מושגים אלו מעצבים את אופי החינוך המודרני: פחות ביקורת” פחות משמעת” פחות דרישה לציות; יותר הבנה לקשייו של הילד” יותר התחשבות ברצונותיו” יותר קבלת הילד כפי שהוא” על אורותיו וצלליו. זוהי ריאקציה טבעית לנזקי התכתיבים והביקורת שאפיינו את שיטת החינוך הישנה.
שיטת החינוך החדשה פותחה על ידי חוקרים שהעמיקו בדרכי החינוך והמליצו על השינויים החינוכיים הרצויים. אבל במקביל היא צמחה מלמטה – בקרב בני הנוער” שסבלו מתחושת מחנק בגלל הלחץ שהפעילה עליהם שיטת החינוך הישנה. הם התקוממו נגדה וזעקו “קבלו אותנו כפי שאנחנו”. נולד דור רגיש שמצריך טיפול רגיש.
במקום שיטת חינוך תקיפה” נוקשה” עקבית” הצמודה למטרות חינוכיות מוגדרות ומקדמת אותן בנחישות” התפתחה שיטת חינוך רגישה” רכה” גמישה” מאוד מתחשבת. במקום להתמקד בתכנים החינוכיים בלבד” מביטה שיטת החינוך החדשה גם על נפש הילד והתלמיד ועל צרכיו הרגשיים. לא שבעבר היו ההורים והמחנכים אטומים לצרכיו הרגשיים של הילדים” אלא שהמינון השתנה. לרוב” התזוזות בחינוך אינן נובעות מחידושים מופלגים שלא שיערום הדורות הקודמים אלא משינוי במינון של מרכיבי החינוך השונים. גם בעבר גילו אמפתיה והכלה כלפי ילדים ותלמידים” אבל היום זה בולט ומרכזי יותר ולא שולי. ההורים והמורים עוטפים את הילדים בצמר גפן” שוקלים אלף פעמים האם להשמיע בקורת וכיצד” מהלכים על קצות האצבעות בזהירות מרובה כדי שלא לפגוע בנפש הרגישה של הילדים ולא לשרוט אותה. לכן הורים ומחנכים “מבינים”” “מקבלים”” מכילים”” “קשובים”” “מזדהים”” “מתחשבים”” “אמפטיים”” וכו’.
אין ספק שגישה חינוכית זו צמצמה את ההתנגשויות הכואבות בין הורים לילדיהם” מנעה מהילדים תסביכים” נכות נפשית ו”שריטות” למיניהן” אִפשרה להם לקבל את עצמם בשמחה ובטוב לב” וחסכה מהם רגשי נחיתות איומים. מתן הלגיטימציה לקשיים של הילדים ובני הנוער” למשברים ואפילו למעידות שלהם” יחד עם הזדהות אמיתית עם הכאב הנפשי שהם חווים” מנעו מהילדים ובני הנוער קריסה במצבי משבר. ההרגשה ש”מבינים אותי” העניקה לנער/ה אוויר לנשימה וכוח לצוף מעל הקשיים.
אבל” במקביל ליתרונות הגדולים של שיטת ה”הכלה”” חשוב לציין גם את נזקיה האפשריים. ההכלה והאמפתיה מתייחסות למצב הנתון של הילד ומקבלות אותו. “קבל אותי ככה”. אין כאן דרבון להתקדמות” לשינוי” להתפתחות. ה”הכלה” מצלמת את תמונת המצב ומניחה אותה כפי שהיא. ומה עם ההתקדמות? הרציונל של שיטת ה”הכלה” הוא שקיים באדם דחף פנימי לצמיחה רוחנית ונפשית. אם לא נפעיל עליו לחץ חיצוני מזיק ולא נפצע את נפשו” דחף הצמיחה הפנימי יעשה מעצמו את פעולתו וימשוך את הילד כלפי מעלה ונפשו תתרחב. בלשון אחרת: שיטת החינוך הישנה דיכאה גם את הדחף הפנימי לצמיחה” לכן היא נאלצה לעודד אותו בצורה מלאכותית. אם לא נדכא את הילד אלא “נקבל” אותו” לא נפגע בדחף הטבעי לצמיחה שלו” ולא נצטרך לדרבנו בצורה מלאכותית.
זוהי גישה אופטימית מאוד” שמוכיחה את עצמה במקרים רבים. אבל” לא בכולם!! מנגנוני הצמיחה הטבעיים הם מורכבים” ולא אחת משתבשים. פעמים רבות” ההכלה מביאה לקיפאון” לדשדוש במקום ולשיתוק. הנער אומר: “קבל אותי כפי שאני” עם כל ליקויי” ואל תדרוש ממני שאשתנה. אל תעז להציב בפני דרישות. כל דרישה שאתה דורש ממני מעידה שאינך מקבל אותי כפי שאני. אל תחנך אותי אלא קבל אותי.
ה”הכלה” מתאימה לגישה חינוכית שאיננה מציבה דרישות חינוכיות מרובות מהילד. אנשי החינוך שהרימו אותה על נס דוגלים בהצבת דרישות חינוכיות בודדות” לכן ראו בהכלה את פסגת החינוך. אבל מי ששיטת החינוך שלו מכילה סט מקיף של דרישות חינוכיות איננו יכול להסתפק בהכלה” מפני שהיא איננה מעודדת למילוי הדרישות החינוכיות. מכאן שגישת ההכלה והקבלה בחינוך איננה שלמה. מנגד – חזרה אל שיטת החינוך הישנה איננה באה בחשבון. אי אפשר לגלגל את ההיסטוריה האנושית בחזרה אחורה. לא במקרה השתנו שיטות החינוך: הן השתנו לא מפני שמישהו החליט בצורה שרירותית לשנותן או העמיק חקר וגילה מבט חינוכי חדש אלא בגלל שהנפשות השתנו. אכן” מדור לדור משתנות הנפשות: צורת חשיבתן ורגשותיהן. את החינוך צריך להתאים אל הנפשות” ולא – החינוך ייכשל.
אם כן” כיצד נחנך? (המשך במאמר הבא).