ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: ואתחנן
פרשה נוכחית: עקב
פרשה הבאה: ראה
 


העיקר - המשפחה. לקראת שבת "התא המשפחתי"

הרב שלמה אבינר

העיקר - המשפחה! היסוד - המשפחה! משפחה בריאה , טהורה, נקיה, נורמלית, קדושה - על יסודה ניתן לבנות הכול.
נתאר לעצמנו אדם עני שיש לו כסף לנר שבת או לנר חנוכה - מה ההלכה? מה עדיף -משפחתיות נעימה של שבת או לאומיות צבאית אמיצה? ההלכה - נר שבת. אין סתירה. היכולת הצבאית הלאומית אף היא בנויה על המשפחתיות. ולא במקרה היוונים גזרו עלינו גזרות רעות להריסת המשפחה.
הרי כל ילד בגן יודע כמה התורה מתארת באריכות את משפחותיהם של אברהם יצחק ויעקב שרה רבקה רחל ולאה - כיצד הן יסוד האומה.
במה דברים אמורים? שלוש חקיקות נוראות ואיומות של מדינתנו.
א. חוק הזוגיות. אפשר יהיה להתחתן בלי חופה וקידושין, בלי 'הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדת משה וישראל'. אלא כיצד? כמו לפני מתן תורה. לשון אחרת: כמו גויים. לשון אחרת של הרמב"ם בתחילת הלכות אישות, לשון חריפה מאוד ומזעזעת מאד שהנייר לא סובל אותה: זנות. מעניין שבתורה לא מופיעה לשון 'מקודשת' אלא לשון: 'כי יקח איש אשה'. אבל מובן מאליו שנישואים הם דבר קדוש. לכן באו חז"ל והדגישו: האיש מקדש, 'הרי את מקודשת לי'. איזו שפה נפלאה.
ברית הזוגיות אינה הליך מודרני כלל, אלא חזרה כמה אלפי שנים אחורה לפני מתן תורה. או אם תרצו, גרוע מזה, לפני אדם הראשון. אכן מרן הרב קוק כותב בספרו (שמונה קבצים כרך א תקצד) שטענת המדע שהיו יצורים לפני אדם הראשון אינה סותרת את התורה, אולם אדם הראשון הוא אכן הראשון בצלם אלקים, ולכן ראוי לתואר אדם, וזה בא לידי ביטוי בכך שהנישואים שלו היו קבועים וקדושים: עצם מעצמי, בשר מבשרי וכו'.
ב. חוק שני מידרדר עוד יותר: אפשר להתחתן איש עם איש ואשה עם אשה. אם זה לא היה עצוב זה היה מגוחך. אך זה ודאי מסואב או בלשון התורה: תועבה. אנו ידועים שיש אנשים שחיים כך, ד' ירחם עליהם. איננו שונאים אף יהודי, ואדרבה, רוצים שיחיה חיים טובים נורמליים. אך ברגע שזה הופך לחוק של מדינה, זו כבר צרה נוראה לאין ערוך. זו חומרת חטאת ציבור לעומת חטאת יחיד. אם אדם אינו נותן צדקה, הוא קמצן מגונה ואכזרי. אבל אם עיר מחוקקת שאין לתת צדקה זו חטאת סדום ועל כך נחרבה. וכן כל חטא אחר, כפי שכותב רבי יצחק עראמה בפירושו על התורה 'עקדת יצחק' (שער כ). ולפי הרמב"ם במורה נבוכים, יש דין עיר הנידחת, לא רק על עבודה זרה אלא על כל חטא שהוחלט עליו בקהל ועדה (מו"נ ג מא, ועיין מאמרי הראיה 515-514). כי ריבונו של עולם רוצה שיתחתנו איש עם אישה ואשה עם איש, ולכן ברא אותם שונים: "ויברא אלקים את האדם בצלמו בצלם אלקים ברא אותו, זכר ונקבה ברא אותם" (בראשית א כז). "איש ואשה זכו - שכינה ביניהם" (סוטה יז א).
ג. חוק שלישי גרוע יותר "חוק הפונדקאות". "חוק ההסכמה לנשיאת עוברים". אכן, כשמידרדרים לתהום כבר לא יודעים לעצור. על פי חוק זה איש שמתחתן עם איש יוכלו שניהם לקנות עובר או תינוק מאשה שתהרה עבורם. אבל תינוק צריך אבא ואמא, גם ילד צריך, גם נער צריך. חוקר סיפר לילדי גן על ילדים עם שני אבות או שתי אמהות. הם התמוגגו מצחוק. אבל התינוק הזה לא יצחק, הוא יבכה. וכי התינוק הוא סחורה?! האם זה מוצר עובר לסוחר כדי לספק רגש אבהות אות רגש אמהות?! אין לו אישיות?! וכי אינו בן אדם?! וכמו שאומרים בחצי הומור: מה, אני עז?! או במקור הפתגם ביידיש: הלב שלי רוג'ינקע, צימוק?! כלומר, האם הלב שלי חסר רגשות?!
כל שלוש השחיתויות האלה, שהאחת גרועה מחברתה, הן תחת עטיפות מצועצעות של מילים יפות: תיקון המעוות, חופש, מיצוי עצמי וכדומה. בכל הדורות, היו אנשים חוטאים ומושחתים, ד' ירחם עליהם. אך עתה אומרים: כיוון שזה קיים יש לתת לזה גושפנקא חוקית.
חזק ונתחזק במשפחה עדינה, טהורה וקדושה. "כי ד' מתהלך בקרב מחניך, והיה מחניך קדוש".


הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: