הכרת הטוב לגיבור האמתי של ‘צוק איתן’

האם מבצע ‘צוק איתן’ הסתיים? ימים יגידו. דבר אחד ברור: זו אינה מלחמתנו האחרונה.
גיבורים נפלאים היו במלחמה” אך גיבור אחד יחיד ומיוחד” נעלם מעיני הזרקורים. נזכור כיצד התגלגלה המלחמה. הנהגת המדינה לא רצתה במערכה. היא התחננה פעם אחר פעם ערב המלחמה: ‘שקט ייענה בשקט’. נחשפה אמת מדאיגה: היה איום אסטרטגי חמור” והמדינה לא הייתה בדרכה לטפל בו. היא נדחפה לטפל בו” שלא מיוזמתה. על אף אי-יוזמתה. זה מטריד. משהו נסדק באתוס הציוני של ‘לקיחת גורלנו בידינו’. זו ללא ספק תולדה של המציאות התרבותית הנוכחית של החברה בישראל. והאבסורד החמור הוא: שאותה תקשורת המשתקת את הגבורה הלאומית” הופכת לאחר מעשה להיות ה’משחטה’ של מי שלא עשה. ‘החיים והמוות ביד התקשורת’.
מה כן קרה? ‘צירוף המקרים’ של חטיפת שלושת הנערים” והדינמיקה הביטחונית והחברתית שהיא יצרה” העלאת סף המתח המתגלגל מול האויב” עד לפתיחת ‘צוק איתן’. השתלשלות ‘מקרית’ מאולצת שהולידה פלאים. הציבור הישראלי התאחד” מדינה שלמה התעלתה. הסולידאריות” שותפות הגורל” רוממות הרוח” הארת נשמות אדירות” משפחות אציליות” גבורת הלוחמים” זקיפות הקומה הלאומית אל מול מקטרגנו” הלכו והתרוממו לאווירה שלא זכורה מאז מלחמת ששת הימים.
ההכרה האמונית אינה יכול שלא לחוש בהשגחה המופלאה: ‘נס נסתר’. או כביטוי של הרצ”י: ‘אלוהים באינקוגניטו’. הגיבור האמתי של השבועות האחרונים הוא ריבונו של עולם. מאוד ניכר ש’שומר ישראל’ עבד שעות נוספות בשבועות אלה. פלאי פלאים.
אולי אנחנו לא מרוצים מכל התוצאות” ויש גם הרבה כאב ודאגה” והאומה שכלה ממיטב בניה. אך אני חש בעוצמה” שמעל ומעבר לכל” יש לנו חובה גדולה להודות לה’ על כל מה שקרה לנו בשבועות האחרונים. “מֵאֵין כָּמוֹךָ ה'” גָּדוֹל אַתָּה” וְגָדוֹל שִׁמְךָ בִּגְבוּרָה”.
להודות לה’ זה קודם כל במובן הפשוט של לבטא תודה” לספר תהילתו בקהל עם” ללמד אמונה” להורות באצבע על פלא הליווי האלוקי השומר על עמו” מדינתו וצה”לו” מכל צרה וצוקה בדרכים עקלקלות ומופלאות.
הכרת הטוב המפותחת יותר” אינה רק בהבעה פסיבית” אלא בעשייה ובלקיחת אחריות. הבעת טוב שלמה כלפי ריבונו של עולם” היא בכך שאנו לוקחים אחריות להמשיך את הופעת הטוב האלוקי בקרבנו: בחברה הישראלית” בצה”ל” במדינת ישראל – שריבונו של עולם כל כך אוהבם.
הכרת הטוב הגדולה שלנו צריכה לבוא בכך שנגביר את קריאת שם שמיים על המפעל הציוני” על תחיית עם ישראל בארצו” על מדינתנו המופלאה. בעומק” בתבונה” ברוממות. לקרוא בשם ה’ על ציון ומקראיה. שם ה’ שלנו צריך לקבל ביטוי הולך ומעמיק בחיים הציבוריים” בערכי המדינה” בתרבות הישראלית” בחברה הישראלית על כל חלקיה האהובים. לא בהתלהמות סיסמתית שטחית” אלא בחכמה” בהקשבה” בענווה” ברוחב דעת” בהכלה” באמתיות” בקדושה ובטהרה.
ריבונו של עולם איננו אורח צדדי חלוש במדינתנו. האידיאל האלוקי הוא השורש היותר פנימי של מה שמתחולל כאן כבר למעלה ממאה שנים. המשך המגמה האלוקית שרק מתקדמת מאז הציווי האלוקי ‘לך לך’ לאברהם אבינו. המלחמה האחרונה מהווה רוח גבית איתנה מאוד להארת אור חדש על ציון. אנשי האמונה נקראים לתפוס את הרוח האלוקית המרוממת המנשבת בחוזקה. לשוט” לתפוס גלים” לנוע” להתרומם” לנסוק” להתקדם” למען שמו הגדול המאיר במדינתנו הנשגבה.
כמה מאירות בימים אלה מילות התפילה: “בַּעַל מִלְחָמוֹת” זוֹרֵעַ צְדָקוֹת” מַצְמִיחַ יְשׁוּעוֹת” בּוֹרֵא רְפוּאוֹת” נוֹרָא תְהִלּוֹת” אֲדוֹן הַנִּפְלָאוֹת” הַמְחַדֵּשׁ בְּטוּבוֹ בְּכָל יוֹם תָּמִיד מַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית… אוֹר חָדָשׁ עַל צִיּוֹן תָּאִיר וְנִזְכֶּה כֻלָּנוּ בִּמְהֵרָה לְאוֹרוֹ”.