ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: וישלח
פרשה נוכחית: וישב
פרשה הבאה: מקץ
 


כסף נקי

הרב שלמה אבינר


איפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא. איפרא הורמיז המלכה, אמו של מלך פרס שבור, שדרה ארבע מאה דינרי לקמיה דרבי אמי - שלחה ארבע מאות דינרים לפני רבי אמי,
ולא קבלינהו - והוא לא קיבל אותם.
שדרינהו קמיה דרבא, קבלינהו. שלחה אותם לפני רבא וקיבל אותם.
שמע רבי אמי איקפיד - שמע רבי אמי והקפיד על כך.
אמר: לית ליא "ביבוש קצירה תשברנה, נשים באות מאירות אותה"?!
רבא, אין לו הפסוק הזה (ישעיהו כז יא) "ביבש קצירה", כאשר הקציר מתייבש - "תשברנה" - הוא נשבר, "נשים באות מאירות אותו", שורפים אותו. "כשתכלה זכות שבידן, וייבש לחלוחית מעשה צדקה שלהן אז יישברו" (רש"י). העם הזה הוא רשע, ואנו מצפים שיכלה מן העולם, ומה שהוא מחזיק מעמד בינתיים, זה כיוון שיש לו זכות קיום מפני שנותן צדקה ליהודים. מעין הקליפה שקיימת מפני ניצוצות הקדושה ששבויות בה. הרי שאין לקבל צדקה מגויים, כי זה מאריך קיומן. אם כן כיצד רבא קיבל?!
ורבא, משום שלום מלכות. כיוון שהיא מלכה, סירוב לקבל צדקה ממנה יכול לגרום אסון ליהודים.
ורבי אמי נמי, משום שלום מלכות? ורבי אמי גם כן, אינו מתחשב שלום מלכות?
דאיבעי ליה למפלגינהו לעניי גויים. לפי רבי אמי, אם בלית ברירה רבא חייב לקבל כסף זה, היה עליו לחלק אותו לעניים גויים ולא לעניי ישראל, שאז אין הבעיה של קבלת צדקה מגויים ליהודים, שמאריכה את מלכותם.
ורבא נמי, לעניי גויים יהבינהו. ורבא גם כן, נתן אותם לעניי גויים ולא לעניי ישראל.
ורבא אמי דאקפיד. ורבי אמי שהקפיד - למה?
הוא דלא סיימוה קמיה. זה מפני שלא סיפרו לו מה היה בסוף שאכן רבא נתן את הכסף לגויים.
(עד כאן הגמרא בבא בתרא י ב. יא א).
סיכום להלכה:
א. אסור לקבל כסף מגויים.
ב. אם אין ברירה כי הכסף מתקבל ממלך או משר, וסירוב עלול לגרום צרות ליהודים, יש לקבל את הכסף ולחלקו לעניים גויים כדי לא ליהנות ממנו (רמב"ם הלכות מתנות עניים ח ט. שו"ע יו"ד רנד א-ב).

איפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא - איפרא הורמיז המלכה, אמו של שבור המלך,
שדרה ארנקא דדינרי לקמיה דרב יוסף - שלחה ארנק של דינרים לפני רב יוסף.
אמרא*: ליהווי למצוה רבה. אמרה: זה יהיה למצוה גדולה.
יתיב רב יוסף וקא מעיין בה: מאי מצוה רבה? ישב רב יוסף והיה מעיין: מהי מצוה גדולה שאמרה, כלומר המצוה הכי גדולה שיש, שזה רצון המלכה, שהרי לא כמו הסיפור שהבאנו קודם שלא ציינה למה מיועד הכסף, פה דרשה שזה יהיה למצוה הכי גדולה, ולכן אסור היה לרמות, וגם בסוף היא מתגלה.
אמר אביי - לפדיון שבויים. אביי הוכיח שזה פדיון שבויים.
(עד כאן בבא בתרא ח א-ב).
מסקנה להלכה:
א. אסור לקבל כסף מגויים.
ב. אם יש בעיה של שלום מלכות מותר, אך יש להפנותו לעניים גויים.
ג. אם המלך ציין בפירוש מה מטרת הכסף, יש לעשות כרצונו משום שלום מלכות. אמנם יש אומרים שגם כאן הוא השתמש לפדיון שבויים גויים, ויש אומרים שלא היתה ברירה, כי היא ציינה בפירוש המצוה הכי גדולה, לכך הכסף חייב להיות מופנה לפדיון שבויים יהודים (תוס' שם ד"ה יתיב).

והא דקבל מההוא טייעא, ואותו מקרה שקיבל מאותו ערבי,
דנדב שרגא לבי כנישתא בפרק קמא דערכין (ו ב), שנידב מנורה לבית כנסת.
אף דהתם לא היה שלום מלכות? שם לא היתה בעיה של שלום מלכות, כי לא מלך נידב, ואפשר לסרב.
התם טעמא משום דהוו כמו קרבן. שם הטעם שהיה זה כמו קרבן,
ואמרינן (נזיר סב א): איש איש - לרבות נכרים, שנודרים נדרים ונדבות כישראל. ואומרים: איש איש, שגם גויים יכולים להתנדב קרבן לבית המקדש וכן חפץ לבית כנסת.
(עד כאן תוס' שם ד"ה יתיב)
מסקנה להלכה:
א. מותר לקבל קרבנות מגוי.
ב. מותר לקבל לתרומה לבית כנסת - ואין זו צדקה לעניים ונזקקים! אלא דרך כבוד כדי לפאר מקום תפילתנו (ועיין שו"ת דעת כהן סי' קלב, למרן הרב קוק).

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: