לעילוי נשמת שלשת הנערים.
‘יתגדל ויתקדש שמיה רבה’. רק לשמע המילים הללו” אנו מתמלאים בצמרמורת.
תפילת הקדיש מזוהה יותר מכל עם רגעי הקבורה. למעשה” תפילת הקדיש נאמרת גם
בהזדמנויות משמחות יותר. מתי אומרים קדיש? למה דווקא בשפה ארמית? ומה
הן המילים המשונות הללו?
תפילת הקדיש נאמרת בהזדמנויות שונות” שהעיקריות הן: לאחר פטירת קרוב
משפחה; בין קטעי תפילה; ולאחר לימוד תכנים בתורה שבעל פה.
הרעיון של תפילת הקדיש אינו הבעת אבלות או צער ואפילו לא עיסוק בזכרו של
הנפטר כפי שמקובל לחשוב; אלא האדרת שמו של הקדוש ברוך הוא: “יִתְגַּדַּל
וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא” – יתגדל ויתקדש שמו הגדול (של ה’).
א-לוהים” כידוע” אינו זקוק לכך שנספר לו כמה הוא גדול וקדוש. מטרתה של
תפילת הקדיש” ככל תפילה” היא ליצור אצלנו תחושת רוממות ועמידה מול גודל
וקדושה בזמנים מסוימים. התובנה המרכזית של תפילת הקדיש הוא “יְהֵא
שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא… לְעֵלָּא מִן
כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא דַּאֲמִירָן
בְּעָלְמָא” – יהא שמו הגדול מברך לנצח נצחים… מעל כל ברכה” שירה” שבח
ונחמה הנאמרת בעולם הזה. במילים אחרות” מילות הקדיש באות לעצב אצלנו את
התובנה והתחושה כי אנו ניצבים מול גודל שהנו מעבר למושגינו ועולמנו.
זוהי הסיבה עבורה נאמרת התפילה בלשון ארמית. מעבר לעובדה ההיסטורית
שארמית הייתה השפה המדוברת בזמן שתיקנו חכמים את הקדיש” ישנו ביטוי בתלמוד
הבבלי (מסכת סוטה דף לג” עמוד א) “שאין מלאכי השרת מכירים בלשון ארמית”.
כלומר” הארמית היא שפה שבגלל חיצוניותה” היא יכולה לתרגם לנו את פשר הקדיש” אך המלאכים אינם מבינים אותה ולכן היא עולה היישר עד כסא הכבוד.
תפילת הקדיש נאמרת בשלוש הזדמנויות שבהן אנו רוצים לבטא את השייכות לעולם
שהוא מעל ומעבר. ההזדמנות הראשונה” כאמור” היא בזמן פטירה של אדם קרוב.
כאשר אנו נפגשים עם המוות נפער חלל בחיינו. החיים התמעטו בעולם וכעת יש
צורך למלא את החסר. באמצעות תפילת הקדיש אנו מבטאים כי למרות הצער האדיר
שבו אנו נמצאים” התגלותו (‘שמו’) של הקדוש ברוך לא התמעטה בעולם אלא
אדרבה” “יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא” – יתגדל ויתקדש שמו
הגדול. אותה נשמה שנפטרה מן העולם מצויה כעת בעולם עליון יותר ומוסיפה
לעולם שלמות באופן אחר” גדול יותר. אף אם בעולם הזה אנו חווים חיסרון
נורא” הרי בחשבון הנצח – שמו של הקדוש ברוך הוא הולך ומתגדל “לְעָלַם
וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא”.
