ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: וישלח
פרשה נוכחית: וישב
פרשה הבאה: מקץ
 


השבי והנדר.

הרב אייל ורד

ערב הכניסה של עם ישראל לארצו, בשנה הארבעים, פורצת לפתע התמודדות חדשה. שבי. חטיפה.
רבותינו מלמדים אותנו ששבו מאיתנו שפחה אחת.
אך האור של ארץ ישראל כבר מתחיל להאיר. ארץ ישראל שמחדשת את הערבות בין כל חלקי האומה. את אשר ישנו פה עמנו עומד היום ואת אשר איננו פה עמנו, הגלויות והנסתרות.
הגלויים והנסתרים.
על כולם אנחנו ערבים.
ולכן עם ישראל מתעורר מעצמו. 'וידר ישראל נדר לאמר'. נדר הוא התעוררות מלמטה, ללא הוראה או ציווי. עם ישראל מתעורר מלמטה, כנגד ההשפלה הזו של לקיחת שבי, כנגד הביזוי הגדול הזה של חטיפה. כולם בשביל אחד ואחד בשביל כולם - עד חרמה.
זוהי ההכנה לכניסה לארץ.
היכולת להתמודד מול איום ההפחדה והטרור. הכנעני יושב ערד נמצא במקום הקרוי חרמה, המקום הזה זכור לנו מלפני ארבעים שנה. זהו המקום בו נפלו שדודים המעפילים 'ויכום ויכתום עד החרמה'.
המקום הזה מהווה מזכרת עוון ומזכרת פחד גם יחד. השם - מטיל אימה. זהו המקום בו נפלו אבות הדור הזה בניסיון כניסתם אל הארץ.
והאויב מכיר את הנקודה הרגישה הזו, ולכן בה הוא בוחר לעסוק. מחרמה מתגנב כח אויב, ולוקח שפחה אחת בשבי. והשבי - מחזיר חזרה את כל הפחדים הטמונים. חוסר הידיעה, ההעלמה הזו, מציף את האויב הגדול מכולם - הפחד. ולאויב שנוקט בשיטה הזו - קוראים - ארגון טרור. ארגון המייצר פחד.
וכנגד כל אלו - עם ישראל מחדש. הגבורה באה מלמטה. ואיתה נדר. מעניין להתבונן בנדר הזה - מה תוכנו?
תוכן הנדר הוא הבקשה למיגור מוחלט של האויב. אם תיתן לנו למגרו, אנחנו נחרים את עריהם. נהפוך אותם לחרם. רש"י פירש - 'נקדיש שללם לגבוה'. ההקדשה הזו מבטאת את העובדה שלא מדובר כאן במלחמה רגילה, שבה יש היתר ואף ציווי ליהנות מן השלל , 'ואכלת את שלל אויביך'.
כאן לא מדובר על מלחמה רגילה על ארץ, או על משאבים. כאן מדובר על הרצון של אויבינו להפחיד אותנו, ליצור מאזן של אימה ורתת, שיפחיד אותנו מלהיות מה שאנחנו באמת. ולצורך כך משתמשים בשבי.
ההתמודדות מול סוג אויב כזה מחייבת אמונה, חזרה אל מקור הכוח, אל ריבונו של עולם הנותן לנו כוח לעשות חיל. אנחנו לא מפחדים ולא נפחד מפני שאנו, כולנו, כל הדורות כולם - שלוחים של הטוב והצדק והמוסר והיושר, וסוף אמת וטוב זה לנצח. אם נחבר את המלחמה הזו למקורה האמיתי, סוף האמת והיושר לנצח ולגרש את הפחד.
יש להבדיל בין העיקר לטפל. העיקר הוא שיש רוע שמנסה להפחיד אותנו, לחטוף לנו לא רק את הנערים הללו, אלא יחד אתם את אומץ הלב, את הגבורה והעוז.
אך ישראל שאז ושהיום מגיבים באופן אחר. בנדר, בתפילה, באחדות, בערבות, ובגבורה.
הפחד לא שייך כאן. המשפחות מגלות גבורה נפלאה. עוטפות אותן קהילות מיוחדות, מכל מקום עולים קולות של תפילה, יחד, חרדים, חילוניים, דתיים לאומיים.
כוח ישראל מתעורר. מלמטה. מהמוני העם. נדר פנימי חוצה את כולנו. כולנו בני איש אחד אנחנו. 'וידר ישראל' לשון יחיד.
ועל ההתעוררות הזו מספרת לנו התורה 'וישמע ה' בקול ישראל'. דרכו של עולם שאנחנו צריכים לשמוע בקולו. אך כאן - כשההתעוררות מגיעה כל כולה - למען כבודו של אבינו בשמים, למען כבודה של האומה הישראלית, למען החזרת השבי, מתהפך העניין, והקב"ה - הוא השומע בקולנו.
אייל, נפתלי וגלעד. אנחנו אתכם. בנדר, בתפילה, ובגבורה. כל כך הרבה טוב פרץ מעם ישראל בזכותכם. אנחנו מתפללים לראותכם עמנו בריאים ושלמים ואת הלב הטוב שלכם פועם יחד עם הלבבות שלנו המצפים ומייחלים לכם.

הראנו ה' חסדך, וישעך תיתן לנו. רם ונישא - גדול ונורא - מוציא אסירים - ועונה לעמו ישראל בעת שוועם אליו. אמן

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: