ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: וירא
פרשה נוכחית: חיי שרה
פרשה הבאה: תולדות
 


הרהורים לסיום שנת הלימודים ולקראת השנה הבעל"ט

הרב ערן טמיר

שלוש מתנות טובות
ידועים דברי חז"ל ששלוש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל במדבר: המים, המן וענני הכבוד. ושלושתם לא נתנם אלא בזכות בני עמרם ויוכבד: הבאר בזכות מרים, המן בזכות משה וענני הכבוד בזכות אהרון. והנה בפרשתנו מסופר על מיתתו של אהרון (במדבר כ כט) ומצאנו בו דבר ייחודי שלא מצאנו כמותו במרים ובמשה "ויראו כל העם כי גוע אהרון ויבכו את אהרון שלושים יום כל בית ישראל". לעומתו מיתת משה שעליו נאמר "ויבכו בני ישראל", ולא כל בית ישראל, ומיתתה של מרים שעליה נאמר רק "ותמת מרים ותיקבר שם" ללא ציון בכיים של ישראל כלל. רש"י (במקום) פירש "כל בית ישראל" - "האנשים והנשים (בכו על מיתתו של אהרון) לפי שהיה אהרון רודף שלום ומטיל אהבה בין בעלי מריבה ובין איש לאשתו". ויש לשאול, וכי מרים ומשה לא עשו כן? וכשאלתו של המהר"ל ביחס למשה (גור אריה במדבר עמ' קז) "ואם תאמר סוף סוף היה משה גם כן מפרנס כל ישראל וגם הנשים היה מפרנס ולמה לא היו בוכים גם כן הנשים" (שהרי לא נאמר כל בית ישראל ועוד שאין בית אלא אשה)?

ייחודו של אהרון
מתרץ המהר"ל תשובה עקרונית מאד: ודאי גם משה וגם אהרון היטיבו לאנשים ולנשים, דרך המן וענני הכבוד, בין בפרנסתם החומרית ובין בפרנסתם הנפשית והרוחנית כשלום בית, יראת שמים ועוד. אך היה הבדל יסודי בין הטבתו של משה להטבתו של אהרון: "משה היטיב לאנשים ולנשים אבל הטבה אחת ולא היה (אלא) רק עניין אחד, אבל באהרון אשר רדף שלום בין איש לאשתו עשה שני דברים מתחלפים לדבר, עם האיש עניין מיוחד ועם האשה עניין מיוחד, עד שהיה עושה שלום ביניהם, כי מי שהוא רוצה לעשות שלום בין שניים צריך לדבר ביניהם בעניינים מתחלפים (כל אחד לפי אישיותו ותכונתו) וכן בין איש לחברו, ומפני זה היו בוכים האנשים בכייה מיוחדת והנשים גם כן בכייה מיוחדת, אבל במשה אף על גב שוודאי היו בוכים האנשים והנשים, מפני שטובה אחת לשניהם לאיש ולאשה, בכיה אחת גם כן היה" (כמובן, בנושא זה יש להרחיב ולהעמיק ממקורות רבים ושונים אך נסתפק בהזכרת העיקרון בדברי המהר"ל).

רגישות, פתיחות, אישיות
מדבריו למדנו עיקרון גדול: אין ספק ששלוש המתנות הטובות שזכה להם עם ישראל במדבר בזכות משה, מרים ואהרון, שלושתן חשובות ונצרכות אך בזמן מיתתו של אדם מתגלה הנקודה העיקרית, העניין המרכזי שאותו הוא השפיע והטביע במציאות, בחברה וכו', וכאן מגלה לנו התורה שהרושם המרכזי הנחרט בנפשו של אדם מהטובה אותה קיבל מחברו, רבו, מחנכו, הוריו וכו' איננו דווקא הטובה עצמה כגון מן, באר, או בימינו ידיעות לימודיות, מימוש כזה או אחר, אלא דווקא היחס הנפשי, הרגשי, תשומת הלב ההקשבה המיוחדת לפי האישיות הפרטית של כל אחד ואחד. העיקר איננו הטובה עצמה אלא האופן, הדרך, בה ניתנה הטובה ברגישות, ברגישות, ושוב ברגישות לנפשו העדינה, הרכה והמיוחדת של מקבל הטובה, כל אחד לפי עניינו הוא.

ומה אתנו היום?
אנו חיים בעולם מחוספס, ציני, בעולם שבו הכל נמדד לפי תבניות חברתיות, הישגים לימודיים, ציונים תעודות, עולם שבו נדחקים לפינה הרגישות, תשומת הלב בדרך האישית לה זקוק כל כך כל אדם וודאי כל תלמיד, בן וכו'.
ב"ה יש מחנכים והורים נפלאים רבים היודעים להגיע ולגעת בכל ילד, נער מתבגר, בן ישיבה, להקשיב לו באמת, להיפתח אליו, ליצור את היחס הנפשי החם והאוהב שהוא קודם כל והמקור לכל, ורק אחר כך כשנוצר הקשר הפנימי האמיתי בין השניים, כש'הערוץ פתוח', אפשר וחובה להקנות ידיעות, ערכים וכו'. אך מאידך כיצד יתכן הדבר שגם במקומותינו (אנ"ש) תלמידים רבים בבית ספר היסודי, בישיבות התיכוניות ואף בהמשך הדרך, בישיבות השונות וקל וחומר בבית בחיק המשפחה, טוענים שאין להם עם מי לדבר, שאינם חשים פתיחות אמתית כלפי מה שבנפשם, שמעולם המורה (או אבא ואמא ח"ו) לא חיבקו אותם כפשוטם וכדרשם של דברים. כיצד יתכן שעל השאלה - כמה ומי הן הדמויות שהשפיעו עליך במהלך שנות לימודיך השונות, התשובה לא פעם היא 'אף לא אחד', ובמקרה הטוב מורה אחד או שניים (בד"כ המורה להתעמלות והמורה למלאכה, ולא רק מפני שאלו מקצועות אהובים על התלמידים...).
מובן שאצל הבנות המצב הרבה יותר טוב - ביסודי, באולפנה וכו', אך באופן כללי נראה שהדבר מצריך תיקון גדול.
ב"ה בשנים האחרונות יש התעוררות רבה לנושא זה ומכוח זה נפתחות מסגרות שונות המתאימות לנפשות שונות אך הבעיה עדיין קיימת ואף במלוא חריפותה. על כן נקרא בקול גדול, קול של כאב מעומק הלב - מחנכים ומחנכות, רבנים יקרים, הורים, וכולנו נא לא לשכוח שלפנינו ניצב אדם מלא רגשות עוד לפני שהוא הופך למכונת מידע, אדם מלא תחושות פנימיות עמוקות עוד לפני היותו מצטט אינפורמציה ומספק את כל רצונותינו ממנו, אדם מלא כוחות וכשרונות, בעל אישיות ייחודית שרק אם ניפתח אליה באמת נוכל להעניק לו את כל מה שאנו רוצין לתת לו ולא פחות את מה שהוא רוצה לקבל מאתנו...
בעז"ה נעשה ונצליח.


תגיות: פתיחות | רגישות



מאמרים נוספים מעלון פרשת חוקת תשס"ח:
וישב ממנו שבי - הרב דב ביגון
עשרת עקרונות המפלגה - הרב שלמה אבינר
בצדק ובאמונה תעשה לך מלחמה - הרב עזריאל אריאל
זהירות! חוף רחצה מסוכן! - הרב אלישע אבינר
זאת חוקת התורה - הרב ארלה הראל

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: