את הפסוק ‘שמע ישראל” ה’ אלוהינו” ה’ אחד’ שאמרו בניו של יעקב” שמענו אנחנו פעם ראשונה ממשה רבנו. מאז הוא נשמע מפי דמויות כמו רבי עקיבא לפני שהוצא להורג בידי הרומאים או רועי קליין לפני שקפץ על הרימון. אבל לאמירת ‘שמע ישראל’ יש משמעות לא רק לרגעים שלפני המוות אלא גם” ואולי אפילו יותר” לרגעים הקטנים של החיים.
בספר דברים (פרק ו” פסוק ד) אומר משה רבנו לעם ישראל: “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה’ אֱלֹהֵינוּ ה’ אֶחָד”” ולאחר מכן הוא מוסיף פסוקים נוספים: “וְאָהַבְתָּ אֵת ה’ אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ: וְהָיוּ הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם עַל לְבָבֶךָ: וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ: וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ: וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ”. הפסוקים הללו” בצירוף פרשיות נוספות מהתורה נאמרים בכל יום בתפילה” בבוקר ובערב (ופעם נוספת לפני השינה)” תחת הכותרת ‘קריאת שמע’.
בהבנה פשוטה הפסוק ‘שְׁמַע יִשְׂרָאֵל’ בא לומר: ‘שְׁמַע’ עַם ‘יִשְׂרָאֵל'” ‘ה” הוא השולט עלינו” וישנו אלוהים ‘אֶחָד’ ולא שניים. זוהי כמובן הבנה מאד גולמית. אין הכוונה לומר כי בניגוד לתפיסה האלילית הדוגלת בריבוי אלים (‘פוליתאיזם’)” אזי הרעיון היהודי הוא ‘מונותאיזם’ (אל אחד)” היינו דוגל הוא ב’אל אחד ולא שניים’. מפני שתפיסה כזו עדיין תופסת את המושג ‘אחד’ על ציר המספרים. אלוהים נתפס כ’כוח עליון'” יישות הנמצאת מחוץ למציאות” וההבדל בין תפיסה זו לתפיסה האלילית הינו כמותי בלבד. קו חשיבה מסוג זה” הרואה באלוהות כוח הנמצא ‘מחוץ לחיים'” מפתח במהלך הדורות שיטות דתיות נזיריות” הטוענות כי על מנת להגיע ל’קרבת אלוהים’ ישנו צורך לרדות בחיים. עומק כוונת הביטוי ‘שמע ישראל ה’ אלוהינו” ה’ אחד’ הוא לומר: ‘שְׁמַע’ עַם ‘יִשְׂרָאֵל'” ‘ה” – מקור הכוחות” המתגלה ב’אֱלֹהֵינוּ’ – בכוחות מרובים; כל הכוחות הללו הם ‘אֶחָד’. המציאות כולה הינה אחדותית” ביטוי של עיקרון אחד” מגמה אחת” נשמה אחת. זוהי האחדות האלוהית בתפיסה ‘פּאן-אנתאיסטית’ – הכל באלוהים (ליתר דיוק” שורש הכל באלוהים). כלומר” הקדוש ברוך הוא הינו מעבר לכל” מכל מה שאפשר להעלות על הדעת ואף למעלה מזה – אולם לא מחוץ למציאות” כי אם מופיע הוא בתוך החיים עצמם. ממילא” עניינו של עובד האלוהים הינו לפתח את כוחות החיים מתוך אחדות אחת.
התפיסה האמונית הישראלית הינה תפיסה אחדותית. היינו” הבנה כי כוחות המציאות כולם” למרות שנדמים במבט ראשון כסותרים ומתנגדים זה לזה – שורשם במקור אחד; באלוהים! להבנה אמונית זו ישנן נגזרות נפשיות: כשם שישנו קו אחדותי שחורז את המציאות כולה בקו אחד” כך אני אמור לאגד את כל כוחות הנפש שלי באחדות אחת; כדברי חכמים: “כל מעשיך יהיו לשם שמים” (משנה מסכת אבות פרק ב” משנה יב). כל מעשה שאדם עושה צריך להיות ‘לשם שמים’; לשם השמימיות” לצורך חשיפת הנקודה הערכית המצויה בו. הצד הערכי הוא המאחד את כל פרטי המציאות בקו אחד. ממילא – מיקוד” אקטיביות” שליטה” נמרצות – הם לב ליבה של עבודת ה’. גם ריכוז בתפילה” שליטה בדיבור או ביצרים המיניים – כולם שייכים לאותו רעיון של שליטה ומיקוד כוחות הנפש.
בניגוד לכך” התפיסה האלילית מדברת כי ישנם ‘הרבה אלוהים’. יש הרבה כוחות למציאות המסוכסכים אחד עם השני. התפיסה הזו מכונה ביהדות ‘תפיסה פרודית’ הרואה כל כוח כעומד בפני עצמו. ממילא – פרטיות” פסיביות” שאיפה של כל כוח להתכנס בעצמו (=אגוצנטריות) – עומדים במוקד התרבות הפירודית. תופעות כדוגמת קשיים בניהול חיי משפחה ומערכות זוגיות” עצבות” ספקנות כרונית” תחושת בדידות” צרכנות מוגזמת של מדיה חזותית פסיבית” חוסר ריכוז” עודף גירויים” בריחה לעולמות וירטואליים – כל הללו הם תוצרי מדיניות חיים של פיזור כוחות הנפש. הרעיון שאנו רוצים לבטא ב’קריאת שמע’ הוא שיש אפשרות לקחת את כל כוחות חיינו ולמקד אותם סביב תוכן ערכי אחד. זו הסיבה שאנו אומרים ‘קריאת שמע’ בבוקר ובערב – בפתיחת ובסוף היום. כל היום מאוחד סביב מטרה אחת. ‘קריאת שמע'” כאמור” נאמרת גם לפני השינה – לפני שנכנסים לכמה שעות של ערפול וחוסר מיקוד” המילים האחרונות שאומר יהודי לפני השינה הן מילות של אחדות. גם השינה נחרזת בקו האחדותי שחורז את היום כולו.
‘קריאת שמע’ נאמרת בכל שלב בחיים” ובסוף בסוף – גם ברגעים האחרונים שלפני המוות. זוהי אמרת היסוד של היהדות – כל החיים” גם בשנייה האחרונה שלהם” היו למען מטרה אחת: ‘ה’ אלוהינו’.
(פרק מתוך הספר ‘עיין ערך יהדות’ – העולם הרעיוני של מושגי היסוד ביהדות; שיצא לאור השנה בהוצאת ‘ידיעות אחרונות’).
