ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: חוקת
פרשה נוכחית: בלק
פרשה הבאה: פנחס
 


מניין הלויים

הרב חנוך בן פזי זצ"ל

פעמיים נצטוה משה לפקוד את הלויים. 1. (במדבר ג טו): "פקוד את בני לוי... כל זכר מבן חודש ומעלה... והתוצאה (פס' לט) "כל פקודי הלויים, שניים ועשרים אלף" 2. בפעם השניה נצטווה משה למנות את הראויים לעבודת המשכן, מבן 30 עד 50 (במדבר ד מח) "ויהיו פקודיהם שמונת אלפים חמש מאות ושמונים".
הרמב"ן בפרשתנו מביע תמיהה על מיעוט מספרם של בני לוי ביחס לשאר השבטים. מספר זה אינו מגיע למחצית מספרו של שבט מנשה, הקטן בישראל שמונה 32,200, ובלשון הרמב"ן: "ואיך לא יהיו עבדיו וחסידיו ברוכי ה' (לפחות) כשאר כל העם". ואין לתרץ כי בגלל תפקידם של בני לוי (קהת) לשאת את הארון, אשר בגלל קדושתו נגרם מותם של רבים מנושאיו, הנוהגים בחוסר זהירות. כנזכר בפר' עוזה שמו' ב ו ח) "כי מניין זה נעשה טרם נצטווה לשאת את הארון".
בהמשך מתרץ הרמב"ן 2 תשובות (במדבר ג יד): א. הריבוי במצרים מ-70 נפש לששים ריבוא גברים, בא כתגובה לעינוי שסבלו מן המצרים, כפי שנאמר: "וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ" וכן "אם בן הוא והמיתם אותו, וירב העם ויעצמו מאוד" (שמות א כ) ולפום צערא אגרא. מאחר ששבט לוי לא נשתעבד במצרים, לא זכה לברכת הריבוי. ב. יעקב אבינו בברכותיו, כועס על שבט לוי בעקבות מעשיהם בשכם (בראשית מט ה) "שמעון ולוי אחים... בסודם אל תבוא נפשי... ארור אפם כי עז ... אחלקם ואפיצם..."
אוה"ח הקדוש דוחה את פירושו השני של הרמב"ן משני נימוקים: 1. לא מצאנו כל רמז בדברי יעקב להקטנתם במספר 2. (בדבה"י א כג) מגיע מניין הלויים ל-38,000 מבן 30 - 50 שנה. בעוד שבפרשת נשא, מספרם מבן 30 עד 50 הוא 8580, נמצא שהוסיפו ארבעה חלקים בקירוב, על מספר זה, ושאר שבטים לא הגיעו שם, לריבוי כזה.
גם לגבי תירוצו הראשון של הרמב"ן מעיר אוה"ח הקדוש: חז"ל אמרו (בר"ר עט א) "לא מת יעקב עד שהגיעו ישראל לכלל ששים ריבוא" אם כן, נתרבו בלא קשר לעינוי (עיי"ש). לכן בוחר אוה"ח בתשובה משלו: שבט לוי עשו כעמרם, ופרשו מנשותיהם בגלל גזרת 'כל הבן היילוד', ולא החזירו את נשותיהם גם לאחר נישואי עמרם ויוכבד, והסיבה לכך, בלל אופיים הענוג של שבט לוי כדברי אוה"ח הקדוש: "והטעם לצד שהיו מעונגים, ולא נשתעבדו, לא נמס לבבם כ"כ (לא נתפסו לאדישות וייאוש) לראות נטעיהם מושלכים ביאור, כמעשה איש ישראל, אשר מצד השעבוד ועול העבודה הוזל והוקל בעיניהם ובלבבם, לראות ילדיהם מושלכים ביאור"
סיבה נוספת "גם שהיו מזלזלים בעצמם, לילך ולעזוב בשדות ובחילות הארץ, אשר אין אדם נכבד אשר נפשו מכובדת עליו כשבט לוי עושה כן".
ואם תשאל - שבט לוי, שהנם בני תורה, כיצד מבטלים דין פריה ורביה? כי הם סברו שפטורים הם, בגלל סכנת המוות לילדיהם, בבחינת "לא נלד לבהלה" ועיין בכלי יקר לטעמים נוספים.


תגיות: מניין הלויים



מאמרים נוספים מעלון פרשת במדבר התשע"ד:
היחס אל הספרוּת (א) - הרב אלישע אבינר
קראים ורפורמים - הרב דוד לנדאו
מְגִלַּת יִפְתָּח ח' - הרב שלמה אבינר
סמכות מנהיגות (3) - הדסה גהלי
בדרך לירושלים - הרב יוני לביא

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: