הרב שלמה אבינר
שאלה: מה ההבדל בתפישת העולם בין החרדים לבין הדתיים-לאומיים שיוצר גם
הבדלים בפסקי ההלכה בענייני מצוות ישוב הארץ” מדינה” צבא וכדומה?
תשובה: אסור מן התורה לאכול מן התבואה החדשה לפני הנפת העומר בפסח” כדברי הגמרא קידושין (לח” ב): “חדש אסור מן התורה”. ה’חתם סופר’ השתמש בביטוי כמשל להתנגדותו לשינויים ולחדשנות ביהדות המסורתית (שו”ת חת”ס א כח” קמח” קפא ועוד). אצל החרדים ‘חדש אסור מן התורה’ הפך להיות הבריח התיכון לשיטתם.
למשל” הגרי”ש אלישיב” חידושו היה שהוא לא חידש דבר” לא בדרך הלימוד ולא בפסק ההלכה. היתה לו נאמנות מוחלטת למסורת. הוא קיבל את דבר ד'” “משה קיבל תורה מסיני” (אבות א א)” ומסר לדור הבא באותה צורה” “ומסרה ליהושע” (שם) וכן הלאה.
משום ההתקפות שיש נגד היהדות הנאמנה מכל הכיוונים” העולם החרדי בטבעו שמרני כדי שלא לגרד את השוליים לאט לאט” כמו שכתוב: “ערו ערו עד היסוד בה” (תהילים קלז ז). משום כך” התנגדו לשתף פעולה עם הציונים בהקמת המדינה ובשירות הצבאי. “חדש אסור מן התורה”.
עולם הישיבות מתמקד בדבר אחד: לימוד תורה. אחרי השואה הנוראה שהרסה את עולם התורה באירופה” כל שכן שהם מתאמצים לבנות את עולם התורה מחדש. ומה שבכל זאת הם משתפים פעולה” הוא כדי לקדם את מטרתם זו.
בזכות השקפה זו” עולם התורה החרדי צומח והולך בצורה מוצלחת יותר מאשר במשך כל הגלות.
גם מרן הרב קוק מסביר שאנו מתייחסים בחשדנות לכל חדש” ולכן זקוקים אנו לתוכן המתיר את החדש” כעומר שמתיר את החדש במדינה” ושתי הלחם שמתירים במקדש. התוכן המתיר הוא הישן” הוא האורה “שנתעטף בה הקב”ה כשׂלמה והבהיק זיו הדרו מסוף העולם ועד סופו” (בראשית רבה ג” ד)” ומאור קדום זה שנגנז בנשמת ישראל” יזרח לנו “אור חדש אשר על ציון יאיר” (מאמרי הראיה עמ’ 182). כלומר” יש דברים שנשכחו במשך הגלות הנוראה” ועכשיו “שכחום וחזרו ויסדום” (שבת קד” א ועוד). כשנאלצים לחדש” אז החדש כולו ישן” כדברי רש”י בשם חז”ל על הפסוק: “והיה אם שמוע תשמעו”: “אם תשמע בישן תשמע בחדש” (דברים יא יג רש”י). כדי שהחדש יהיה איתן צריך שיהיה מחובר לישן” וזה נעשה על-ידי העמקה לימודית (עיין עקבי הצאן עמ’ קז).
למשל” הג”ר שלמה גורן” שיסד הלכות צבא” העמיק בישן כדי לחדש צבא ישראל ע”פ הלכות התורה שנסתרו זמנית. היסודות היו גנוזים” והג”ר גורן חזר ויסדם. וכן אמר מרן הרב קוק: “הישן יתחדש והחדש יתקדש” (אגרות הראיה א” עמ’ ריד).
“כל אשר דיבר ד’ נעשה ונשמע” (שמות כד ז)” כלומר” מתוך לימוד התורה נעסוק גם בבניין הארץ” גם בבניין המדינה וגם בשירות בצה”ל. הישן מתיר את החדש.
בזכות ראייה זו” עולם התורה הדתי-לאומי צומח והולך וחוזר לשורשו מלפני הגלות.
המחלוקת הינה מחלוקת באמצעי אך אינה מחלוקת במטרה. אין הבדל במהות המטרה בין החרדים והדתיים-לאומיים” כולם רוצים שכל עם ישראל יתיישב בארץ ישראל” כולם רוצים שתהיה מדינת ישראל וצבא הגנה לישראל” כולם רוצים שהמדינה תהיה מדינת קודש” והעם היושב בציון יהיה עם שכולו קודש; בזה אין מחלוקת.
החילוק הוא בדרך” באמצעי להגיע למטרה: האם לעלות לארץ” או שמא יש לשוב בתשובה בחו”ל ואחר כך לעלות לארץ? האם לשתף פעולה עם המדינה” או לא? האם יש לשרת כעת בצבא” או לא?
המחלוקת הינה מחלוקת בפנים” בתוך הבית” כמחלוקת רבי עקיבא ורבי טרפון וכמחלוקת רש”י ותוספות. ישנה מחלוקת בינינו לבינם” אך אחת היא מטרתנו. החרדים מביאים ראיות מתוך התורה לחיזוק שיטתם ואנו טוענים שהראיות אינן נכונות” וכן להיפך. שני העולמות פונים למקום אחד: ה’שולחן ערוך’. הרי אין שני ‘שולחן ערוך’: אחד לחרדים ואחד לדתיים-לאומיים. רבנו הרב צבי יהודה כינה זאת: המחלוקת במחנה הפנימי. המחנה הפנימי הינו האנשים יראי ד'” “חבר אני לכל אשר יראוך” (תהלים קיט” סג). בתוכו פנימה ישנה מחלוקת.
יש לציין שגם הפוסקים החרדים כבר עוסקים בענייני הלכות יישוב הארץ” מדינה וצבא” שהרי גם הם חלק מתחיית האומה בארצה במודע או שלא במודע.
ובעזרת ד’ בסוף שני העולמות יהיו אחד.
