ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: עקב
פרשה נוכחית: ראה
פרשה הבאה: שופטים
 


התייצבו וראו את ישועת ה'

הרב עזריאל אריאל



עם של עבדים משוחררים יוצא ממצרים. חלפו להן ארבע מאות שנות גלות. תמו מאתיים ועשר שנות שעבוד קשה מנשוא. ששה ימים הולכים בני ישראל במדבר ביד רמה. "רוממות א-ל בגרונם וחרב פיפיות בידם". ענן ה' לפניהם יומם ועמוד אש לילה להאיר להם. ובאופק הרחוק - לפאתי מזרח קדימה - הארץ המובטחת, ארץ ישראל. אמנם רחוקה היא הדרך, אולם דומה כי תעבור בקלות יחסית. "קול קורא, במדבר פנו דרך ה'... והיה העקוב למישור והרכסים לבקעה... ונגלה כבוד ה'".
ופתאום - חושך בעיניים. מלפנים נגלה הים הגועש. מאחור - רודפים המצרים. ומצדדים - "המדבר הגדול והנורא, נחש, שרף ועקרב". מבוי סתום. מבוכה נוראה משתלטת על הכול. איה ה' ומשה נביאו? היכן כל הבטחותיהם בדבר גאולה שלמה וישועה קרובה? מדוע התפתינו לעזוב את בתינו ואת כל אשר לנו במצרים ויצאנו לדרך אשר סופה לאבדון?
ובתוך המחנה, בתוך חדרי הלב פנימה - ארבעה קולות נשמעים. מבין השיטין של הפסוקים חושפים בפנינו חז"ל את אותם ארבעה קולות המובאים במכילתא:
ארבע כתות עמדו על הים:
כת ראשונה אמרה ליפול אל הים (ולהתאבד, מפני שהכול אבוד לחלוטין). ועליהם הכתוב אומר: "וימרו על ים בים סוף"... (והם שאמרו: המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר?!).
כת שנייה אומרת לחזור למצרים (ההליכה בדרך הגאולה היתה טעות. העיקר - לשמור על הקיים. והם שאמרו: "כי טוב לנו עבוד את מצרים ממותנו במדבר")...
כת שלישית אומרת להילחם עמהם (כמין מצדה או גטו ורשה, למות מות גיבורים בכבוד, למען ההיסטוריה).
כת רביעית היו צועקים להקב"ה (בעצרות תפילה, ואולי אף בהפגנות המונים), שנאמר: "ויצעקו בני ישראל אל ה'".
לכל אותם ארבעה קולות עונה הקב"ה; תשובה ייחודית לכל אחד ואחד מהם: "ויאמר משה אל העם: אל תיראו". מדוע? "התייצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היום" - אין סיבה להתייאש, ואין טעם להתאבד. "כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם" - אין סיבה לחזור למצרים. "ה' יילחם לכם" - אין לכם צורך לצאת למלחמה הרואית רק כדי להכריז שנלחמתם. "ואתם תחרישון" - לא עת תפילה וצעקה היא זאת, אלא עת מעשים בונים וחיוביים.
שומעים בני ישראל ותוהים. מה עליהם לעשות בשעה קשה זו, אם לא להתאבד, לא להיכנע, לא להילחם ואף לא לזעוק ולהתפלל? - פשוט, להמשיך בדרך! קדימה! וכך אומר הקב"ה למשה עבדו: "דבר אל בני ישראל - וייסעו!".
בני ישראל נוסעים, ואינם מבינים את אשר קורה. האימה משתקת. המצרים קרבים. המדבר סוגר. והים מלפנים. מגיעים אל שפת הים, הגלים מלחכים את כפות הרגליים, המלח צורב את הפנים; אך הים סוער והמבוכה שבה ועולה. מה לעשות עתה, על פי פחת ועל שפת התהום?
גם על כך מספרים לנו חז"ל במכילתא:
בשעה שהיו ישראל עומדים על שפת הים, היו שבטים מתנצחים זה עם זה... זה אומר: אין אני יורד תחילה לים, וזה אומר: אין אני יורד תחילה לים. מתוך שהיו נוטלין עצה אלו ואלו - קפץ נחשון בן עמינדב ושבטו אחריו לתוך גלי הים.
אל מול מסירות הנפש, אל מול גודל האמונה, מתעוררים כולם לציפייה דרוכה. מה יקרה עתה? אולם דבר לא קורה, וכל ארבעת הקולות חוזרים ועולים בלבו של כל אחד ואחד. ואז - אומרים לנו חז"ל במדרש:
שלא נקרע להם הים עד שבאו לתוכו עד חוטמן, ואחר כך נעשה להם יבשה.
רק אז נקרע להם הים ועברו בתוך הים ביבשה, ואמרו שירה לפני הקב"ה.
ואנו - שאין נביא אתנו להורות לנו את הדרך אשר נלך בה - ניצבים אל מול חמשת הקולות הקוראים אלינו משפת ים סוף, ושומעים בהם את לבטינו שלנו. האם נלך אחר כת זו או כת אחרת? האם נכתת רגלינו עד אשר נמציא לנו כת חדשה, אשר לא היתה אז? ובתוך כל הקולות הללו, שבים ושומעים אנו את קול ה' המדבר אל משה: "אל תיראו, התייצבו וראו את ישועת ה'... דבר אל בני ישראל וייסעו", אף על פי כן ולמרות הכול. ואז שואלים אנו: האם נזכה לכך גם אנחנו בזמן הזה, למה שזכו אבותינו בימים ההם? האם גם לפנינו ייבקע הים? או שמא, יבחר הקב"ה להביא גאולה לעמו בדרך אחרת, ארוכה או קצרה, קשה או קלה, ישרה או עקלקלה?




תגיות: קריעת ים סוף



מאמרים נוספים מעלון פרשת אחרי מות ופסח התשע"ד:
נגאלנו ונבדלנו - הרב דב ביגון
נסיעה לפולין - הרב שלמה אבינר
מהי חירות? (ב) - הרב אלישע אבינר
בואו, נעשה סדר... (ב) - הרב משה פרץ
קשה אבל אפשרי - הרב ערן טמיר
שבת הגדול - הרב דוד לנדאו
והגדת לבנך - הדסה גהלי
יש לנו זמן - הרב חגי לונדין
כוס חמישי והכרזת עצמאותנו - הרב חנוך בן פזי זצ"ל
שיודע לשאול - הרב יוני לביא

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: