“גִּבּוֹר חַיִל” [1] ” כָּךְ מְכַנִּים אוֹתִי הָאֲנָשִׁים כָּאן. אֲנִי מַמָּשׁ לֹא מְאֻשָּׁר מִזֶּה” שׂוֹנֵא שֶׁמְּשַׁבְּחִים וּמְהַלְּלִים אוֹתִי. אֲנִי אוֹהֵב לַעֲבֹד אֶת ד’ בַּפִּנָּה הַשְּׁקֵטָה שֶׁלִּי. הֲרֵי נִזְרַקְתִּי מִבֵּיתִי עַל יְדֵי מִשְׁפַּחְתִּי” וְזֶה כֹּל-כָּךְ מצַעֵר אוֹתִי. אֲנִי חַי כְּמוֹ יָתוֹם חֲסַר בַּיִת” זָרוּק וּמְנֻדֶּה. כַּמָּה כּוֹאֵב.
אֲנִי מִתְנַחֵם בְּלִמּוּד תּוֹרָה” וּבְמִלְחֶמֶת הַיֵּצֶר שֶׁלֹּא לַחְטֹא. אֲנִי שָׂמֵחַ בְּקִיּוּם מִצְווֹת” מִתְעַלֶּה כְּשֶׁפּוֹרֵשׁ מִתַּעֲנוּגוֹת הָעוֹלָם הַזֶּה” וְעוֹשֶׂה הַכֹּל לְשֵׁם שָׁמַיִם. שׁוֹאֵף לְשַׂמֵּחַ אֶת ד'” לְהוֹסִיף עֲנָוָה וְיִרְאַת חֵטְא” וּלְהַרְבּוֹת קְדֻשָּׁה [2]: כָּל הַשְּׁאִיפוֹת הָאֵלּוּ מְרוֹמְמוֹת אוֹתִי” וּמַשְׁכִּיחוֹת אֶת כְּאֵבִי .
אִם כֵּן אֵיךְ הִגַּעְתִּי לִהְיוֹת גִּבּוֹר חַיִל? אֲנָשִׁים רֵיקִים הִתְלַקְּטוּ סְבִיבִי” וּבְמֶשֶׁךְ הַזְּמַן הָפַכְתִּי לְמַנְהִיגָם. לֹא הָיוּ בְּחִירוֹת וְלֹא הָיְתָה הַחְלָטָה רִשְׁמִית” אֶלָּא בְּאֹפֶן טִבְעִי הֵם הִתְחִילוּ לָתֵת בִּי אֵמוּן וְגַם לִהְיוֹת מְמֻשְׁמָעִים לִי. לֹא קַל לְהַנְהִיג אֲנָשִׁים קָשִׁים וּקְשׁוּחִים אֵלֶּה” לֹא פָּשׁוּט לְהַחְזִיר לָהֶם אֶת הָאֵמוּן בְּעַצְמָם” וּלְהַטּוֹת אוֹתָם לְאַט לְאַט לְכִוּוּן טוֹב. אֲנִי מֵבִין שֶׁזֶּה רְצוֹנוֹ שֶׁל רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁאֶעֱסֹק בַּזֶּה” וַאֲנִי עוֹשֶׂה זֹאת לְשֵׁם שָׁמַיִם.
אַתֶּם מְבִינִים עַכְשָׁו שֶׁאֲנִי אָדָם מֻרְכָּב. מִצַּד אֶחָד אֲנִי אָדָם קָשׁוּחַ” לוֹחֵם מְנֻסֶּה” גִּבּוֹר חַיִל” כַּאֲשֶׁר זֶה נִדְרָשׁ מִמֶּנִּי.
אַךְ בְּתוֹכִי” בְּעֹמֶק נִשְׁמָתִי ” אֲנִי כֻּלִּי מָסוּר לד’. זֶה עִקַּר חַיַּי.
אֶת אוֹתָם הָאֲנָשִׁים הַחַיִּים בְּשׁוּלֵי הַחֶבְרָה” אִרְגַּנְתִּי לִגְדוּד צְבָאִי לֹא רִשְׁמִי” כְּדֵי לְהָגֵן מִפְּנֵי פּוֹרְעִים” וְהֵם עוֹשִׂים זֹאת תְּמוּרַת שָׂכָר[3]. טוֹב מְאֹד שֶׁהֵם מַרְוִיחִים אֶת לַחְמָם בְּיֹשֶׁר.
בָּרוּךְ ד’ שֶׁמְּלַמֵּד אוֹתָנוּ לַהֲפֹךְ רַע לְטוֹב .