כל אותו הלילה
בליל הסדר” הננו מסובים סביב שולחן הדיונים הקשורים לנושא הערב: יציאת מצרים. אם כן” מהו עניין הפיסקה “מַעֲשֶׂה בְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר… וְהָיוּ מְסַפְּרִים בִּיצִיאַת מִצְרַיִם כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה עַד שֶׁבָּאוּ תַלְמִידֵיהֶם וְאָמְרוּ לָהֶם: רַבּוֹתֵינוּ” הִגִּיעַ זְמַן קְרִיאַת שְׁמַע שֶׁל שַׁחֲרִית.” האם מעבר לעצם הדוגמא החינוכית שהמגיד החליט לספר עליה בנוגע לחשיבות סיפור יצ”מ” מסתתר מסר חבוי עמוק נוסף” הקשור למהות קיום מצוות “והגדת לבנך”?
יש מקום לניסיון תשובה דרך הקטע הבא: אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: הֲרֵי אֲנִי כְבֶן שִׁבְעִים שָׁנָה…” מעניין לשים לב בהקשר למה מוזכרים בפעם השנייה בתלמוד (ברכות כח” א)” אותם הרהורים של ראב”ע (המפורשים כבר במשנה בסוף פרק ראשון). עקב מחלוקת אם תפילת ערבית רשות או חובה” מונה ראב”ע לנשיא” לאחר סילוקו של רבן גמליאל מנשיאות הסנהדרין – שפסק שתפילת ערבית חובה – בשל קפידתו על רבי יהושע – שהורה להלכה שתפילת ערבית רשות. אז נאמרו אותם דברים. מה כל כך עקרוני אם תפילת ערבית רשות או חובה” מעבר לדיון ההלכתי? לענ”ד הדיון הינו סביב הסוגיה כבדת המשקל” האם אזכור הגאולה בלילה ההיסטורי- הגלות – הוא רשות או חובה” מחויבות אמונית או בחירה אמונית? האם בזמן החשכת המאורות קיימת העברת מסרים אלוקיים שהינם המשך אותה מגמת גאולת ישראל שרק החלה באירוע של יצ”מ? “הרי אני כבן שבעים שנה” אינה (רק) אנחתו האישית של ראב”ע אלא גם הבעת אנחה בשם כלל ישראל שגלותו הראשונה כעם” בת שבעים שנה. על מה המסקנה הכאובה? על ש”וְלֹא זָכִיתִי שֶׁתֵּאָמֵר יְצִיאַת מִצְרַיִם בַּלֵּילוֹת”. קל מאד לספר ולספור את נקודות התקדמות הגאולה בשעות אור הגאולה” כאשר הכל גלוי וידוע. הניסיון והחכמה הם לדעת לפענח את הצופן האלוקי בתקופת חושך היסטורי” הגלות. אחת ממעלותיה של יחידה מובחרת הינה יכולת ניווט ללא אמצעי תאורה בלילה” כך נדרש מהיחידה המובחרת של האנושות. דבר זה לא זכה ללמדו ראב”ע” “עַד שֶׁדְּרָשָׁהּ בֶּן זוֹמָא: שֶׁנֶּאֱמַר” לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ” יְמֵי חַיֶּיךָ: הַיָמִים” כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ: הַלֵּילוֹת. “כל ימי חייך” בא לכלול את לילות הימים” כי הרגשה והפנמה של יצ”מ כוללת גם תקופות הלילות ההיסטוריים. משימת סיפור אודות השפעת יצ”מ עד ימינו דורשת להתייחס גם לפרקי גילויי ה’ בזמן גלות כחלק מלא מהתוכנית הכוללת הנקראת יצ”מ. לכן הלילה הזה “מתחיל בגנות” ומסיים (מה שהתחלנו) בשבח” (פסחים פ”י” ד). ההתייחסות ההלכתית” השכלית והרגשית” הראויה למהפכת יצ”מ” מחייבת להקיף בגדלות את מלא התוכנית הנקראת יצ”מ” את מכלול העליות והירידות” הימים והלילות של תולדות האומה.
המשך בשבוע הבא