אֵין לִי זִכְרוֹנוֹת טוֹבִים מִיַּלְדוּתִי. אַחַי בִּזּוּ אוֹתִי” וְנִדּוּ אוֹתִי” בְּטַעֲנָה שֶׁאִמִּי לֹא רְאוּיָה וְלֹא מַתְאִימָה לְמִשְׁפַּחְתֵּנוּ. אֲבָל זוֹ אִמִּי הַטּוֹבָה וַאֲנִי אוֹהֵב אוֹתָהּ. והֵם בָּנֶיהָ שֶׁל אִשְׁתּוֹ הַשְּׁנִיָּה שֶׁל אָבִינוּ” וּכְשֶׁהִתְבַּגְּרוּ” הוֹדִיעוּ לִי חֲגִיגִית וּבְּפֻמְבֵּי “לֹא תִּנְחַל בְּבֵית אָבִינוּ כִּי בֶּן אִשָּׁה אַחֶרֶת אַתָּה”[1]. נִפְגַּעְתִּי מְאֹד. עַד הַיּוֹם אֲנִי לֹא מֵבִין אוֹתָם” הָרֵי הַנַּחֲלָה עוֹבֶרֶת מֵאָב לְבֶן” לֹא מְשַׁנֶּה מִי הָאֵם” וְאֵין וִכּוּחַ עַל כָּךְ שֶׁגִּלְעָד אֲבִיהֶם הוּא אָבִי. עָצוּב וּמַשְׁפִּיל עוֹד יוֹתֵר” שֶׁהָעוֹמְדִים מִסָּבִיב שָׁמְעוּ וְלֹא פָּצוּ פֶּה” לֹא מָחוּ” אֲפִלּוּ הֵנִיעוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם בְּהַסְכָּמָה.
לֹא יָכֹלְתִּי לְהִשָּׁאֵר בַּבַּיִת עוֹד. לָקַחְתִּי אֶת מְעַט הַחֲפָצִים וְהַבְּגָדִים שֶׁלִּי” וְהָלַכְתִּי לְמָקוֹם אַחֵר. בָּרַחְתִּי. לֹא רָצִיתִי לִרְאוֹת אֶת הָאֲנָשִׁים הָרָעִים הָאֵלֶּה.
הִגַּעְתִּי לְמָקוֹם בְּשֵׁם “אֶרֶץ טוֹב”[2]” וְשָׁם מָצָאתִי חֲבֵרִים חֲדָשִׁים. אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים” לֹא מְכֻבָּדִים” “אֲנָשִׁים רֵיקִים” [2]” שֶׁלֹּא מָצְאוּ אֶת מְקוֹמָם בְּקֶרֶב מִשְׁפְּחוֹתֵיהֶם” מַמָּשׁ כָּמוֹנִי” וְנִפְלְטוּ לְחַיֵּי נְדוּדִים” פְּלִיטִים בָּרְחוֹב. רֵיקִים אַךְ חֲבֵרִים טוֹבִים.
אָמְנָם אֲנִי לֹא תַּלְמִיד חָכָם” אֲבָל הַתּוֹרָה הִיא נֶחָמָתִי. אֲנִי לוֹמֵד תּוֹרָה בְּכָל שָׁעָה פְּנוּיָה” עוֹשֶׂה חֶשְׁבּוֹן נֶפֶשׁ וְעוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה. אֲנִי אוֹהֵב אֶת ד’ וְאֶת מִצְווֹתָיו.