משברי אמון בין הורים ומתבגרים: מאמר מיוחד מאת הדסה גהלי

התבקשתי לכתוב על יחסי אמון בגיל ההתבגרות. במאמרים הקודמים כתבתי על מערכת היחסים בין הורים וילדים” אך עם מתבגרים העניין מסובך יותר” כיוון שלמתבגרים יש תעוזה גדולה יותר” וההתנהגות שלהם ברוב המקרים גובלת בסיכונים.
יש מתבגרים המסתגרים בחדרם שעות רבות וגולשים במחתרת למקומות אסורים” ללא ידיעת ההורים. יש מתבגרים האומרים להורים שהם הולכים ללמוד בביה”ס” אבל למעשה נעדרים מן הלימודים” וכתוצאה מכך נושרים מהתיכון. מתבגרים כאלה יוצרים חבורת שוליים” משוטטים בלילות” שותים ומעשנים” נותנים תמיכה רגשית וחברתית זה לזה. משבר אמון יש לעתים גם עם בנות מתבגרות. הן מספרות להורים שהן הולכות ללמוד למבחן והולכות לסרט או משוטטות עם בנים. ועוד התנהגויות בסיכון שהתוצאות עלולות להוביל למקומות קשים. בדרך כלל התנסויות אלו נעשות ללא ידיעת ההורים מלוות בשקרים ובחוסר אמון בלתי נסבל.
ההורים מרגישים שקורה משהו לא טוב עם המתבגר” שהתנהגותו אפופת סודיות” והם אינם מצליחים לפענח אותה. המשבר נוצר כאשר הם שומעים את האמת מגורם חיצוני” מהמורים” או מחברים” שכנים” או פשוט מריחים… הורים רבים מצהירים בפני המתבגר שהם רוצים אתו קשר של אמון” אולם המתבגר מרגיש שהוא לא יכול לפנות אליהם ולשתף אותם בקשיים שלו” בפרט כשהוא מרגיש שמקור הבעיה שלו היא ההורים עצמם. הוא חושש שלא תהיה לו אוזן קשבת” וגם פוחד שההורים יכעסו” יתאכזבו” יגבילו אותו. להורים קשה לנהל תקשורת פתוחה וגלויה” שיחה בונה. יש הורים שזה בא להם בטבעיות באופן אינטואיטיבי” ויש הורים שצריכים ללמוד ולהתאמן בה. אחת הדילמות שבה עומדים הורים כשהם באים לשוחח עם המתבגר היא איך לנהל את השיחה. מצד אחד שיח פתוח שמאפשר גילוי לב עשוי לתת לגיטימציה להתנהגות הבעייתית של המתבגר” ולא יאפשר להורים להביע את דאגתם ולהבהיר את עמדתם האמיתית” וכן לשתף אותו בציפיות שלהם ממנו ולהזהיר אותו מפני הסכנות האורבות לו. לעומת זאת יש הורים העלולים להפוך את השיחה להטפת מוסר בלתי יעילה ולחסום כל קשר פתוח” מה שיגרום להתנהגות מסוכנת דווקאית כדי לבטא את עצמאותם.
השאלה כיצד יוצרים אוירה של שיח של פתיחות חיובי שהמתבגר יהיה מוכן לדבר ולהקשיב? ראשית” הורים צריכים לבחון את תגובותיהם ולהכיל את התגובות שלו” על ידי שיתכוננו לשיחה. קשה מאוד להורה להתאפק כשהוא שומע שהבן שלו מכור לשתיה או לסמים. אבל דווקא האיפוק מחזק את השליטה והפיקוח שלנו כהורים ומאפשר לנו להיות מעורבים במה שקורה. העובדה שהורה לא מתפרץ בנזיפה” באיום או בזעזוע” אינה פסיביות אלא מאפשרת לחשב נכון ולתכנן את הצעדים הבאים. הורה יכול להגיד שהוא מודאג מאד ושהדברים קשים לו אבל בשליטה.
אחד הדרכים המומלצות לקדם את הקשר הפתוח עם המתבגר זה ליזום פגישות מיוחדות מחוץ לבית שמזמנות מצבים שונים מהמסגרת של הבית. אפשר לצאת לאכול יחד מדי פעם” וזה זמן שבו אפשר לשוחח על דברים שקשה לדבר עליהם בבית” זו הזדמנות להתקרב יותר זה לזה” ולהקשיב קשב רב ללא ביקורת שהרי רוב המתבגרים מתבצרים בחבורות בגלל יכולת ההכלה” ההבנה והקבלה המוחלטת של חברי הקבוצה. מתבגרים שמרגישים את הקרבה וההתעניינות של ההורים חסינים יותר מפני פיתויים וגם אם נקלעו לבעיה יהיה להם יותר קל להיחשף בפני ההורים ולבקש עזרה.
השיח בין הורים ומתבגרים אינו רק השגת פתיחות” הורים מחויבים להבהיר את עמדתם ולהעביר את המסרים שלהם בצורה ברורה” הם צריכים להודיע למתבגר כי הם מחויבים לשמור על הסדר והנהלים בבית. המסרים של ההורים הם מסרים חד צדדיים שאינם ניתנים לוויכוח או למשא ומתן” כמו למשל “במשפחה שלנו לא יהיה יותר סגנון מאיים ומשפיל”; “סיכמנו בינינו” אמא ואני” שיותר לא נועלים את הדלת עם המחשב”; “אתה חלק מהמשפחה”… עוד על בניית יחסי אמון עם מתבגרים בשבוע הבא.
hadasagehali@gmail.com