אחרי תקופת לימודים ארוכה” “שבים” הבנות והבנים – קטנים וגדולים – הביתה לחופשת פסח. בימים כסדרם” עוזבים הקטנים את הבית מוקדם בבוקר ושבים רק לקראת ערב. הגדולים יותר” בגילאי תיכון” שוהים בפנימייה ולא נמצאים בבית. עתה” כולם שבים הביתה לחופשת פסח. הקטנים ישהו בבית למעלה משבועיים” והבוגרים – כמעט חודש. זוהי הזדמנות נאותה לחוות חוויה משפחתית משמעותית” רציפה ועמוקה” להדק את הקשרים המשפחתיים” וליהנות זה מזה. ה”יחד” המשפחתי הוא כולו עונג.
אבל” בפועל” הבנים והבנות אינם מגיעים לחופשה “נטו” אלא נוחתים לתוך ההכנות לפסח” בימים הלחוצים של הניקיונות. ברור ומובן מאליו שכל מי שגר בבית חייב להיות שותף למאמץ המשפחתי של הכנת הבית לפסח. גם הבנים והבנות נדרשים לתרום את חלקם. הם אינם אורחים ליום אחד בבית אלא בני בית” לכן עם כל הכבוד לתוכניותיהם החשובות – חברים” סניף” טיולים” וכדו'” הם חייבים לתת כתף ולהיות “שותפים בנטל”. חובתם המוסרית הטבעית לסייע למשפחה” קודמת לטיולים ולבילויים. שיתופם בהכנות לפסח בבית הוא חוויה חינוכית בונה: זה מחנך אותם לאחריות משפחתית ולנשיאה בעול” לקראת העתיד.
אבל” אם לא נגלה רגישות ראויה ולא נקבע מינון נכון לדרישותינו” עלולה שהותם בבית להפוך לסיוט” וה”עונג” המשפחתי ל”נגע” (בהיפוך אותיות). אם נעמיס עליהם אין סוף מטלות” שחלקן אינן קשורות לפסח (כגון” צביעת הבית וכיבוס הוילונות” סידור המחסן וכיסוח הדשא)” ולא נותיר להם פנאי לעצמם” הם עלולים להרגיש “מנוצלים” ולסלוד מה”יחד” המשפחתי. אולי הרווחנו כוח אדם זול וזמין לעבודות הבית” אבל הפסדנו את היקר מכל – בניית משפחתיוּת נעימה. אל נוותר לילדים” נדרוש מהם להשתתף בהכנות לפסח” אבל אל נעביד אותם בפרך.
גם כאשר היקף המטלות והדרישות מהילדים הוא בגדר סביר” עלולים הילדים להרגיש כמו במעצר בית. לדוגמה: אם כל פעם שילד מודיע על כוונתו לצאת מהבית” אנו מפתיעים אותו במטלה נוספת” אין פלא שירגיש “חנוק”. הדרך הנכונה היא להכין רשימת מטלות מוגדרות שביצוען המרוכז מותיר לו חלק מהשבוע לנופש ולטיול קצר. רצוי להרכיב את הרשימה יחד איתו על מנת להתחשב בהעדפותיו.
לעיתים” אי הנוחות של הילדים איננה נגרמת בגלל המטלות והעבודות עצמן אלא בגלל העצבנות והמתח השוררים בבית ומשביתים את השמחה. אם נתכתש יום-יום לפני פסח עם ילדינו ונתעמת איתם סביב חובותיהם לבית” לא רק שהחוויה שלהם מהשהות בבית לא תהיה חיובית אלא אף פסח ייחרת בזיכרונם כחג של סבל וקושי. יש בני נוער שהמילה “פסח” מעלה בתודעתם משהו כואב ושלילי” מפני שתודעתם איננה מבחינה בין חג הפסח לבין ההכנות המתוחות שקדמו לחג. בתלמוד הירושלמי כתוב שהרשע של ההגדה שאומר “מה העבודה הזאת לכם” מתלונן על הטורח: “מה טורח זה”. לכן הורו הקדמונים שצריך להקפיד שכל שלבי ה”סדר” בליל הסדר לא יעוררו תחושה של טורח (לדוגמה: אכילת האפיקומן לאחר “שולחן עורך” לא תהיה מעמסה וטורח). זה נוגע גם להכנות לפסח: אם הן לטורח על הבן והבת” הם עלולים לומר לעצמם “מה העבודה הזאת לכם”” והנזק החינוכי עצום.
גם הדרך שבה נציג את המטלות בפני בנינו משפיעה על תגובתם. אם נאמץ סגנון של רס”ר משמעת” גם מטלה הכי קטנה תעורר אצלם התנגדות וקושי. לעומת זאת” אם השיחה איתם על העבודות לפסח תתנהל בצורה נעימה” מתחשבת ומאירת פנים” בסגנון משתף ולא פוקד ומצווה” יש יותר סיכוי שנעורר אצלם מוּכנוּת כנה לשאת בעול עם המשפחה.
לכן” עיקר גדול בהכנות לפסח שהן תתבצענה באווירה של שמחה” ולא של עצבנות ומתח. כמובן זה חיוני לא רק עבור ילדינו אלא גם עבורנו. אבל” לנו זה אולי פחות מפריע כי האחריות לביצוע העבודות לפסח מוטלת עלינו” ואין לנו כל ברירה. לעומת זאת” הילדים שטרם הפנימו את חלקם באחריות המשפחתית סובלים מאוד מאווירה של עצבנות ומתח ומתקשים לקבל אותה. לכן” בשמחה” רק בשמחה!! במיוחד עם ילדינו” קטנים וגדולים” בני נוער ובוגרים.
לתגובות: aviner@neto.net.il . לב אבות – קו חם (חינם) להורים של מתבגרים. המשיבים בקו: רבנים” פסיכולוגים ויועצים. טל’: 02-9973232. אתר “לב אבות” – evavot.org.ill אתר – מאמרים ושיעורי וידיאו מפי אנשי חינוך” רבנים ופסיכולוגים.