ערוץ מאיר

באהבה ובאמונה

כל הנושאים
פרשה קודמת: וירא
פרשה נוכחית: חיי שרה
פרשה הבאה: תולדות
 


תחיית המתים

הרב חגי לונדין

אחד מיסודות האמונה היהודית הוא האמונה ב'תחיית המתים'; אמונה עמוקה כי המוות אינו סוף פסוק וישנו נצח שמנצח את המוות. אמונה זו אינה רלוונטית רק למתים, היא רלוונטית עוד יותר לנו, החיים.
העיקר החותם את י"ג עיקרי אמונה של הרמב"ם הוא האמונה ב'תחיית המתים': "אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁתִּהְיֶה תְּחִיַּת הַמֵּתִים בְּעֵת שֶׁיַעֲלֶה רָצוֹן מֵאֵת הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ וְיִתְעַלֶּה זִכְרוֹ לָעַד וּלְנֵצַח נְצָחִים". על פי רוב מקובל להבין את המושג 'תחיית המתים' כתיאור פרק זמן עתידי אשר בו 'יקומו' המתים מקברם ויחיו חיים חדשים. הבנה זו טעונה העמקה.
ראשית, יש להבין מהו המוות ממנו צריכים 'לקום לתחייה': המושג 'מוות' במשמעותו היהודית איננו רק הפסקת פעילותו הפיסיולוגית של הגוף אלא צמצום של חיים. כלומר, המעטה של כוחות המציאות בכל המובנים: טעות בהבנה, קרירות ברגשות, עיוות מוסרי, אי-דיוק, פגם אסתטי, כשל מדעי - כולם משקפים צד מסוים של 'מוות'. מוות משמעו חסרון! כדוגמא, בלשונו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק קיימת זיקה בין המושגים 'מוות'/'חסרון'/'חטא': "כל עיכוב השלמה והתפתחות, הכל בעקב החטא בא, בסיבת החיסרון שביסוד המוסרי, בתור סיבה קרובה או רחוקה, 'אין מיתה בלא חטא'" (אוצרות הראי"ה ב, עמוד 757).
המוות מלווה את הבריאה עוד מראשיתה. השלמות האלוהית-אינסופית, מעצם התגלותה בעולם הזה, המצומצם והמוגבל - כבר 'המיתה' עצמה באופן זה או אחר. מצב זה מכונה בלשון חכמים 'מוות בעטיו של נחש' (תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא, דף יז, עמוד א), קרי, חיסרון מהותי המתבטא בסיפור גן עדן בו 'הנחש' (ביטוי לצד השלילה בעולם) גרם לחטאם של אדם וחוה. 'גן עדן', הוא ביטוי למצב הראשוני והאידיאלי של העולם, ובתוכו מצוי 'נחש'. הנחש מבטא צד של חיסרון מובנה העומד בבסיס העולם שעבורו 'גורשה' האנושות מגן עדן. תפקידו של האדם הוא 'לשוב לגן עדן', להוציא את הבריאה ממוות לחיים, לשחררה מן ה'חטא' שהביא ל'מוות', כלומר לתקן את המציאות או במילים אחרות: 'להחיות מתים'. איך 'מחיים מתים?' - דבר זה נעשה על ידי פעולות חיוביות המשיבות את העולם מצמצומו אל מקורו האלוהי-אינסופי. כל השתפרות מסוג כלשהו, תיקון זווית מסוימת בחיים - בטכנולוגיה, באומנות, בחקלאות, בלאומיות, בזוגיות, באמונה, במצוות - מחלצים פן מסוים במציאות מכלל 'מיתה' ומביאים אותו לכלל 'חיים'.
'תחיית המתים' איננה רק שם תואר לפרק זמן מקומי שיתרחש לעתיד לבוא אלא יסוד מתמיד במציאות. תחיית המתים משמעותה התיקון של כל החסרונות במובן היותר מוחלט. כל שכלול, כל השלמת חסרון - יש בו ניצוץ מ'תחיית המתים'. זהו עיקרון אמונה יסודי: האמונה כי ניתן לתקן, כי ניתן וצריך להוסיף חיים. על כן "תחיית המתים - יסוד מיסודות תורת משה, אין דת ולא דביקות בדת יהודית למי שלא יאמין בזה" (הקדמת הרמב"ם למשנה, פרק חלק ה).
ישנן אינספור 'תחיות מתים': קיימת 'תחיית מתים פרטית' כדוגמת "הרואה את חבירו ... לאחר שנים עשר חודש מברך ברוך מחיה המתים" (תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נח, עמוד ב), דהיינו, כאשר אני רואה את חברי שנשכח ('הומת') מליבי, קמים בי לתחייה רגשות האהבה כלפיו; קיימת 'תחיית מתים חברתית' כדוגמת החזרת כוחות חברה שליליים למוטב שכן "רשעים קרויים מתים בחייהם" (מדרש בראשית רבה לט, ז); קיימת 'תחיית מתים לאומית' כדוגמת שיבת האומה לארצה לאחר אלפי שנות גלות שבהן הייתה 'מתה' - "הנה אני פותח את קברותיכם והעלותי אתכם מקברותיכם עמי... ונתתי רוחי בכם וחייתם והנחתי אתכם על אדמתכם" (יחזקאל פרק לז, פסוקים יב-יד). כך הולכים הדברים ומשתכללים עד אשר תתוקן המציאות, ו"בילע המות לנצח ומחה ה' אלהים דמעה מעל כל פנים" (ישעיה פרק כה, פסוק ח).
תחיית המתים נותנת לנו את התקוה; לא משנה כמה כישלונות חווינו, כמה נפילות עברנו; לא משנה כמה מוות ראינו - תמיד יש תחייה; החיים מנצחים בסוף.
(פרק מתוך הספר 'עיין ערך יהדות' - העולם הרעיוני של מושגי היסוד ביהדות; שיצא לאור השנה בהוצאת 'ידיעות אחרונות').


תגיות: תחיית המתים



מאמרים נוספים מעלון פרשת ויקהל התשע"ד:
הבגד - הרב שלמה אבינר
ספונטאניוּת - הרב אלישע אבינר
"לעשות אותם" - הרב חנוך בן פזי זצ"ל
"הביטוח הלאומי" - הרב דוד לנדאו
מְשַׁל יוֹתָם - הרב שלמה אבינר
שביתה? - הרב ערן טמיר

הצטרפות לרשימת התפוצה
לקבלת העלון ועדכונים מערוץ מאיר מידי שבוע במייל הירשם כאן: